בידספיריט | נחום גוטמן

נחום גוטמן - 1980 – 1898. בית כנסת ”אברהם אבינו”, חברון, 1927, שמן על בד, 65x81 ס”מ, חתום ומתוארך. מקוריות הציור אושרה ע”י פרופסור חמי גוטמן, בן האמן. ”תור-הזהב” של ציור בתי-כנסת בארץ-ישראל נמשך ברובו בין שנות ה- 30 ושנות ה- 40, ביטוי לעניין הגובר דאז ב”ציור יהודי” שבהשפעת האקספרסיוניזם היהודי בפאריז. ציירים ארצישראליים רבים – חילוניים כולם - ציירו באותה עת את תפנימי בתי-הכנסת בצפת, ירושלים ועוד: מנחם שמי, ראובן רובין, משה קסטל, יצחק פרנקל, נחום גוטמן, שמשון הולצמן, אריה לובין, יעקב וכסלר, ציונה תג'ר, מרדכי לבנון, חיה שוורץ ורבים נוספים. ולא יישכח, כמובן, הצייר היהודי הדגול והנערץ, מארק שאגאל, שצייר ב- 1930 בצפת את תפנים בית-כנסת ”אבוהב”. אכן, אטרקטיביים מכל היו בתי-הכנסת הצפתיים - ”האר”י”, ”אבוהב” ו”יוסף קארו”; ארונות הקודש, במת-החזן וקישוטיי הקיר של בתי-הכנסת הללו חזרו באינספור וריאציות ציוריות, תוך שמתחרים באלה של בתי-הכנסת הירושלמיים – ”החורבה”, ”יוחנן בן-זכאי”, ”תפארת ישראל” וכו'. נחום גוטמן גדל בנווה-צדק בבית מסורתי-ציוני (בילדותו באודסה למד ב”חדר המתוקן” שבו הורה אביו), אך מאוחר יותר למד בגימנסיה הרצליה החילונית. חילוני ככל שהיה, עד סוף חייו נשא גוטמן בתוכו רגש יהודי חם, שמסביר את הידרשותו החוזרת כצייר לבתי-כנסת: באקוורלים ובגואשים, רובם משנות ה- 30 וה- 40 , גוטמן צייר (מבחוץ) את ”בית-כנסת רוקח” (בנווה-צדק), את ”בית-כנסת חב”ד” (בנווה-שלום), ואפילו בבית-הכנסת של בית-ספר ביל”ו , שבשדרות רוטשילד, הוא צייר (מעל ארון הקודש ומתחתיו) ציורים על זכוכית משוריינת ואשר ניזוקו והוחלפו בוויטראז' של אמן אחר. ב- 1927, שנת הציור הנוכחי, צייר נחום גוטמן (בצבעי-מים) את שרידי בית-הכנסת הקדום במירון, נושא ששום אמן אחר לא צייר. ככל הידוע, גוטמן היה גם הצייר הארצישראלי היחיד שצייר (בצבעי-שמן) בחברון את ”בית-כנסת אברהם אבינו” (שנבנה ב- 1540). שנתיים בטרם ייהרס בית-הכנסת בפרעות תרפ”ט, צייר אותו גוטמן לרקע בתי שכונת אברהם אבינו בעיר-העתיקה של חברון, תוך שמתבונן בבית-הכנסת במבט גבוה ורחוק, אך בצמוד לקטע-קיר המעוטר באותיות עבריות ובדימויי עלים וקערה (עיטורי קיר מתוך בית-הכנסת? השיפוץ ב 1981- לא הותיר כל זכר לקישוטים), ויותר מכל, תוך שמייחד את הבניין בלבן בוהק ומשגבו כמקום קדוש. גם בציורו מ- 1926 את טקס הכנסת ספר-תורה לבית-הכנסת בטבריה – יחזור המבט הנישא והרחוק. דומה, שריחוק זווית-המבט בציור החברוני, לעומת שיגוב ה”מקְדש-מעט” (וחסידיו המיניאטוריים, הנראים מגבם על-פני הרחבה המשובצת) מסגירים דואליות של זיקה-ורחק שחש בה גוטמן כלפי הדת היהודית. ודומה לא פחות, שסמיכותו לקיר המקושט מימין מסגירה את מיקומו העצמי היותר בטוח – לצד האמנות. והרי, לא במקרה, נמשכו רוב ציירי בתי-הכנסת בישראל לקישוטי ארון-הקודש – הפרוכת הרקומה, הגילוף הבארוקי, האריות והכתר וכו'. אמנים נמשכים לאמנותי. גדעון עפרת