בידספיריט | מיכאל גרוס

מיכאל גרוס - 2004 – 1920. אישה עם ספר, 1952, שמן על בד, 117x72 ס”מ, חתום. ציור האישה הלא-צעירה, משקפיה רכובים על אפה, סודרה מחמם את כתפיה והיא שקועה בקריאת ספרה, נעשה בעת שהותו של מיכאל גרוס בפריז, בין השנים 1951 – 1954. פרופ' מרדכי עומר, מציין שהציור ”אישה עם ספר” מ- 1952 הוצג בסלון הבלתי תלויים בפריז, והוא מייחס לו תכונות של ”חום וחיוניות אנושית, שעלו במקביל להתפרצויות הצבעוניות המבקשות להתרסן בציורי התקופה הפריסאית”. דיוקן מוקדם זה מייצג תקופה ארוכה שבה גרוס עסק בדיוקנאות, הן בציור והן בפיסול, נושא שהעסיק אותו עוד מתקופת לימודיו עם הפסל זאב בן צבי בירושלים במחצית השנייה של שנות השלושים. על-אף הנטייה המובהקת של גרוס להפשטה והמשיכה שלו למשטחים ריקים ונטולי דימוי עבודתו משמרת תמיד מגע ישיר עם האנושי ועם הגופני. במילותיו שלו, מילים של צייר שיכנה את עצמו, לימים, 'קונסטרוקטיביסט': ”משהו ביצירתי עשוי להתפרש כפיגורטיבי”. ציור האישה הקוראת ספר משמר עדיין במלואו את המרכיב הפיגורטיבי, אך בו-בזמן מרמז גם על הצורניות המבנית, באמצעות משטחי צבע נפרדים, הדגשת הצורה בקונטור והחלל הריק המקיף את הדמות. 'אישה קוראת בספרה' מבטאת את שני הגילויים הפריזאיים של גרוס שהפכן לאהבתו הגדולה, למרות הניגוד ביניהם: ג'יאקומטי וסוטין. הנוכחות המתוחה, הצפודה משהו, הלא-יפה בעליל אך משדרת חיוניות מופנמת, מזכירה את סוטין, בעוד שהבדידות הקיומית והארכנות מתכתבת עם ג'יאקומטי. בעתיד יתמצת גרוס את הגוף לעמוד גבוה הנושא עליו את הראש, אך כבר כאן נראה הראש הגדול, שחור השיער, רוכב על הגוף, ומתארך עוד יותר באמצעות הצווארון המורם. זהו ציור מוקדם המנבא את גרוס המאוחר, שלא זונח את האנושי, שדמויות לובשות לבן, שקועות בעצמן, באור השמש ובזיכרון. אולם, יש לזכור שזהו גרוס הפריזאי שעדיין לא פיתח במלואו את הציור החמסיני הארץ-ישראלי שלו. ד״ר טלי תמיר