בידספיריט | יוחנן סימון

יוחנן סימון - 1976 – 1905. דמויות בקיבוץ, שמן על בד, 27x35 ס”מ, חתום. יוחנן סימון היה צייר ישראלי בולט וממייסדי האמנות המקומית בסגנון הריאליסטי-חברתי. בשנות ה- 50 פעל בעיקר בקיבוצים ובמפעלים, ותיעד בציוריו את חיי החלוצים, העבודה השיתופית והאדם העובד - נושאים שייצגו את רוח התקופה. סימון הרבה ליצור ציורי קיר ואמנות ציבורית במקומות שונים; בקיבוץ גן שמואל בו חי ופעל, וכן במוסדות חינוך ותרבות ברחבי הארץ. סגנונו בשנים אלו התאפיין בצבעוניות חמה, קומפוזיציות דינמיות והאדרת דמות העובד הישראלי כאידיאל לאומי. בכך היה לאחד הקולות המרכזיים בעיצוב דימוי ”הישראלי החדש” בראשית שנות המדינה. היצירה משקפת את סגננו הייחודי של סימון, ציור 'ריאסלטי - קיבוצי' המתאר דמויות שונות העוסקות בפעולות היום יום הטיפוסיות לחיי קיבוץ. הרישום חזק וברור בעל קונטור יציב וצבעים חמים, פלטה שמשדרת את הרוח הישראלית של אותן השנים. סימון, חבר 'בארגון אמני איחוד הקבוצות והקיבוצים', ראה לנגד עיניו את החשיבות של אמנות ככלי לקדם והבלטת ערכים של חלוציות, טבע, אדמה, חיי עבודה, ארץ ישראל וסוציאליזם. היצירה אופיינית לתקופה ומשלבת בין נוף טבעי לבין דיוקן קבוצתי. במישור האחורי נפרשת רצועה רחבה של הרים ודמויות שונות בתנועה אשר יוצרות אווירה הרמונית ונעימה. במרכז היצירה מתוארת הסצינה המפורסמת של סימון שמתארת את מנוחת הפועלים והורים שמבלים עם ילדיהם בשעות אחה”צ בקיבוץ. שקי החול והאדמה לצד את החפירה מזכירים שעבודת האדמה היא מרכז החיים בקיבוץ ולצידה, כערך לא פחות חשוב המשפחה - ילד נח על כתפיי אביו, ילדה על ברכיי אמה לצד דמויות שונות שמשדרות רוגע ושייכות. ישנם מוטיבים חזותיים שחוזרים ביצירותיו המתארות את חיי הקיבוץ, החל מהצבעים של הבגדים והנוף וכלה בבגדים, בכובעים, במחוות הגוף ובהבעות הפנים של הדמויות. בכך הופכת היצירה למעין הצצה או 'חלון פתוח' לחיי היום יום של האמן עצמו ואל עולמו הערכי כאיש קיבוץ ויוצר.