בידספיריט | יואל טנא - טננבאום

יואל טנא - טננבאום - 1973 – 1889. דייגים, 1925, שמן על בד, 65x92 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: משפחת האמן. הציור ”דייגים בכינרת” צויר ב- 1925, השנה שבה יואל טנא (טננבאום) חזר לארץ אחרי תקופת לימודים בפריז. (1923 – 1924) שבה ספג את ערכי המודרניזם, והצטרף לחברי גדוד העבודה בתל יוסף. הישגו העיקרי הוא שילוב של ערכי העבודה בעיבוד מודרניסטי תמציתי. טנא-טננבאום עלה לארץ מפולין באמצע העלייה השלישית (1920) ומיד היה לסטודנט בבצלאל של שץ (1921 – 1922), והשתלם, בין השאר, בסיתות אבנים. ההיסטוריון גדעון עפרת ציין ש”בראשית שנות העשרים החל שץ בתיעושו של ”בצלאל”. רעיון הסיתות באבן זכה לתנופה גדולה [....] ”בצלאל” של שנות העשרים המוקדמות כבר לא עמד בסימן של ציור. התנופה התעשייתית בארץ השפיעה על מבנה המוסד”. לימים יהפוך טנא-טננבאום את מקצוע סיתות האבנים למקור פרנסתו והוא נודע כמי שעסק בסיתות מצבות ועבד לצד אברהם מלניקוב בסיתות ועיבוד פסל הארי השואג בתל חי בראשית שנות השלושים. כחבר תל יוסף, הסמוך לעין חרוד, הצטרף לצוות עובדי הרפת. רעייתו אמה, שנישאה לו ב- 1932 , העידה שהוא אהב לעבוד עם בעלי החיים בקיבוץ ובימיו כרפתן עיטר את מבנה הרפת בראש-פר מפוסל, מעשה ידיו. שנתיים ימים התעקש יואל על משרת הרפתן אותה שילב, לא בלי קשיים, בעשיית אמנות: ”לתל יוסף הביא צבעים ובדים”, העידה אשתו לעתיד, ”את היוטה עשה בעצמו משקים. כשנגמר לו המלאי והוא היה זקוק לבדים נוספים, הקיבוץ לא יכול היה לאשר לו את זה. הוא התדיין אתם זמן מסוים ואחר כך עזב את הקיבוץ ועבר לירושלים”. ב-1927 עזב טנא את תל יוסף וחזר להתגורר בירושלים, עיר לימודיו בבצלאל. ציור הדייגים צויר, אפוא, בשיא המימוש האידיאולוגי של תקופת תל-יוסף, והוא מתאר, בסגנון גיאומטרי-סכמתי, שלושה דייגים המושכים את סירתם עמוסת הדגה אל החוף, בתום מסע הדיג. המחוות הגופניות המאומצות, היעדר תווי הפנים והמתח הנצבר בקווים האלכסונים יוצרים ציור אידיאי, ספוג בערכי עבודה ומדגישים גופניות גברית יחפה ומהודקת, הגודשת את מלוא הפריים. אך הריאליזם החברתי של טנא נוגד לשמרנות המגויסת של הריאליזם הסובייטי ומפגין הפשטה מודרניסטית והמשגה של צורות ורעיונות. בעוד שאחד הדייגים עסוק במטען הדגים שבתוך הסירה, שני חבריו מושכים אותה בחבל כשהאחד נוטה בחוזקה ימינה וראשו של הדייג השלישי מתכופף מעליו וסוגר תנועה מעגלית. השלושה מתאחדים לקו רצוף אחד של מאמץ וכוח משיכה, המתחזק באמצעות משולש המים הכחולים ברקע המגביר את התנועה. הצבעוניות מתחרזת בכחולים ואדומים, הכינרת זוהרת כ”עין התכלת” ובחופיה הרחוקים מתנשאים הרים כחולים, היוצרים ארץ-חלום: זהו ציור שכולו פעולה גופנית וכוח-עבודה, מעבר לזמן ולמקום. ד”ר טלי תמיר