בידספיריט | מרדכי ארדון

מרדכי ארדון - ללא כותרת, שמן על בד, 55X46 ס”מ, חתום. הציור ניתן במתנה לחתן פרס ישראל לפילוסופיה, פרופ׳ בן-עמי שרפשטיין ורעיתו ע”י מרדכי ארדון בשנת 1972 . ציור נוסף של ארדון, עמק קדרון משנת 1939, נתרם ע”י משפחת צבי שרפשטיין למוזיאון המטרופוליטן בניו יורק בשנת 19 אין ספק שארדון התייחס ברצינות עמוקה אל אותם חלקים של ספרותנו המסורתית העוסקים בתורת הנסתר. אברם קאמפף, חוקר של תולדות האמנות, ציין כי ''ארדון מתבונן ביקום מבעד למסורת היהודית המיסטית. הוא משתמש במילון הצורות של האמנות המופשטת, אך אינו מסתפק בבעיות צורניות בלבד, ומציג צורות וסימנים המרמזים על תוכנם'' (קאמפף, 1985), והוסיף כי ''ארדון נמנה עם קומץ האמנים הישראליים המציגים ביצירותיהם זיקה הדוקה ליהדות, ואינם מעמידים את עולם היהדות מזה ואת המציאות הישראלית מזה. כמו שמואל הירשנברג ומאוריצי גוטליב, אשר השתמשו בציור האקדמי של המאה התשע-עשרה כדי לתאר את הנושאים היהודיים, מציג ארדון נושאים יהודיים באמצעות מילון הצורות של המאה העשרים. לא רק שהצורות ביצירותיו הינן מופשטות – אף הנושאים שהן מתארות מופשטים במידה רבה, ומגלים פנים במסורת ובעולם הדימויים היהודיים המיסטיים, אשר בשל נדירותם באמנות המאה העשרים, הם בבחינת נעלם עמור הקהל הרחב'' [...] ציוריו של ארדון מקרינים גם אווירה פואטית מעודנת, המעניקה להם תוכן רוחני מרומם. רקלעתים רחוקות רגשות הם יצירתיים כל-כך כמו במקרה של ארדון, שרגשותיו היו דחף חיוני ליצירתו, בלשונו של ברגסון élan vital . הפילוסוף הצרפתי גרס כי האבולוציה היא תהליך יצירתי תלאולוגי של חיפוש תכלית, המונע על-ידי דחף חיים מסתורי ולא על-ידי כוחות הברירה הטבעית העיוורים. ה- élan vital הוביל את ארדון לנסח בציוריו מחדש את סירובו הגדול של אורפאוס למות. יש בכך הסבר לעובדה, שעל אף הטרגיות המלווה את האירועים המתוארים בעבודותיושל ארדון, עדיין בוער בהן באופן כלשהו ניצוץ החיים והתקווה, ולו מפני שנמצא מי שיספר עליהם כדי למנוע את הישנותם. ארטורו שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, עמ' 41 , 58 .