בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - ,The Road to Galilee שמן על בד, 66X82 ס”מ, חתום. חתום מאחור. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. ראובן רובין הוא מהאמנים הידועים ביותר בתולדות האמנות הישראלית. בעיני רבים הוא נתפס כאמן הישראלי בה”א הידיעה ונודע, גם בארץ וגם בחו”ל כמייצג לא רק את שנות ה 20- וה 30- , שנות יצירתו הידועות ביותר, אלא גם את מהות הישראליות הישנה והטובה כולה. היו שראוהו כאמן החילוני, הצעיר המגשים את חלום הציונות ועוזר בהקמת העיר החדשה תל-אביב - סמל החילוניות, העיר שקמה מן החולות. אחרים ראוהו כמי שהצליח בנופיו )בעיקר משנות ה 30- והלאה( לתפוס את המיסטי, הרוחני שבהוויה היהודית, בייחוד בתארו את ירושלים וסביבותיה. ראובן האחד לא הפריע לקיומו של האחר, להפך, הם התמזגו ויצרו שני חלקים של שלם אחד, חף מבעיות, ממלחמות, מסבל ומכאב. המתח שבין תושבי ארץ-ישראל הערבים ליהודים וכן זה שבין דתיים לחילונים כמעט שאינו משתקף מבעד לבדים. הכול נצבע בנינוחות שלווה, בין בציורים הנאיוויים בעלי האופי החילוני ובין בציורים הנושאים ממדים דתיים ומיסטיים. אפשר לומר שבו היתה התמונה שהתנועה הציונית רצתה לראות ולהראות. גם סגנונו של ראובן התאים לרוח התקופה. בשנות ה 20- , שנות העלייה השלישית האידיאולוגית, בעלת האוריינטציה המודרניסטית החזקה, היה ”נכון” ליצור בסגנון המשלב פרימיטיוויזם הקשור לגוגן ולמאטיס עם ציור נאיווי מבית מדרשו של אנרי רוסו, ושפת הציור של ראובן התקבלה כמייצגת את האידיאל הציוני-חלוצי של התקופה. בשנות ה 30- פנו אמנים רבים מתיאורי נוף באור החזק והבהיר אל ציור כהה יותר, בין היתר בהשפעת אסכולת פריז. בתקופה זו החל ציורו של ראובן להפוך רך יותר, והאור החזק ששלט בציוריו בשנות ה 20- הועם קמעה. הוא הרבה לצייר את צפת ואת ירושלים וסביבותיה, על עצי הזית שבהן, אשר הפכו מזוהים עמו כל-כך. הסגנון הנאיווי, ההשפעה הפרימיטיוויסטית והפאלטה הבהירה והבסיסית התחלפו בציור נטורליסטי יותר, מגוון בצבעוניותו, אפוף אווירה מיסטית ומאופיין בתיאור אידילי של התמזגות האדם עם הטבע. אמיתי מנדלסון, נביא בעירו: יצירתו המוקדמת של ראובן רובין, 1914-1923 , מוזיאון ישראל, ירושלים, 2007 . עמוד 11 .