בידספיריט | יגאל תומרקין

יגאל תומרקין - 2021 – 1933. חצקל איש כסית, 1969 , שמן, קולאז' ובקבוקים על דיקט, 130x260 ס”מ, חתום ומתוארך. מקור: אוסף האמנות של אייבי נתן אוסף גדעון עפרת אוסף מוקי זמיר ספרות: •בתי קפה של תל אביב, 1980 - 1920, בתיה כרמיאל, מוזיאון ארץ ישראל, 2007 , עמ' 254 (מצולם). •אריק איינשטיין, ”זו אותה האהבה”, ביוגרפיה בראשי פרקים, עלי מוהר, 2006 , עמ' 122-123 (מצולם). אסמבלאז' גדול מידות זה, שאורכו למעלה מ- 2.50 מ', יועד על-ידי תומרקין לקשט את הבר של קפה-מסעדה ”קליפורניה”, שנפתח ב 1959- בפינת פרישמן/דיזנגוף, על ידי אייבי נתן. בראשית שנות ה- 60 היה קפה ”קליפורניה” החדש, עם השם האמריקאי ותפריט ההמבורגרים הנועז, אבן-שואבת לדור של אמנים צעירים וגיבורי תרבות תל אביביים. תומרקין הצעיר, שזה מכבר חזר לסצנה התל אביבית ממזרח ברלין ומתיאטרון ברכט, הציע עבודת-מחווה שחוגגת בחופשיות את הפרקטיקות החדשות של קולאז', אסמבלאז', נזילות צבע, הטבעות ידיים וחפצי רדי מייד. משום מה הוא בחר לתלות מעל הבר ב”קליפורניה” דווקא את דמותו הנלעגת-משהו של חצקל איש כסית, בעליו של הקפה הוותיק משנות ה- 40 , שאירח את מיטב אנשי הרוח של תל אביב במרחק כמה בלוקים משם. בסרטון תיעודי המופיע ביוטיוב, מספר אריק איינשטיין עד כמה חצקל, אוהב האמנים, נפגע עמוקות כשזיהה כמה מאורחיו לשעבר יושבים בקפה החדש. ואכן נראה שתומרקין תחם את העבודה לדרמה המקומית שהתרחשה בין שני אתרי הבילוי הבוהמיניים במתחם דיזנגוף התל אביבי – קליפורניה וכסית – כשחצקל מופיע בתפקיד הקורבן, כקדוש צלוב: כשהוא מתבסס על שני צילומים של מיכה ברעם, שילב תומרקין פעם אחת צילום מלא של חצקל כבד הגוף כשהוא מנמנם, כמנהגו, בכניסה לקפה, ובמחצית השנייה של הלוח הפך את הצילום, כשרגליו של חצקל כלפי מעלה, קשורות בחבל, וראשו 'ערוף', מתגולל בתחתית העבודה. המילה WANTED כתובה שלוש פעמים בסמוך לגוף חסר הראש ולב אדום מצוייר על חולצתו הלבנה של חצקל, כאות אהבה לזה שהוקרב על מזבח החידוש והפופולריות של חיי הלילה התל אביביים. פעם נוספת מופיע ראשו השמוט של חצקל בתוך הילה עגולה ומעליו כתב תומרקין: חצקל .St, כתובת ממנה נגזר שם העבודה: ”חצקל איש כסית הקדוש”, או מוטב – ”הקדוש חצקל איש כסית”. אך כיאה לבר אורבני אפלולי העמיס תומרקין את לוח העץ בפריטי רדי- מייד אופייניים: כוס בירה ושלושה בקבוקי וויסקי Red Label . על החולצה הלבנה של חצקל ההפוך צייר תומרקין באדום את הספרות 69 , שיכולות להורות על תאריך, או, לחילופין – על הוויסקי הסקוטי Vat 69 שזרם בין השולחנות. תומרקין בחר להנציח את דמותו של חצקל, שנודע כמי שתמך באמנים חסרי-תקציב והאכיל אותם חינם, כ'איש ישן', עצום עיניים, תם ותמים. העיתונאית סמדר שיר כתבה, שבוע לאחר מותו (מעריב, 29 בדצמבר 1979) ”כולם זוכרים אותו בתנוחה שהייתה כל כך אופיינית לו: יושב ליד הקיר, מאחורי הקופה ומנמנם”, וכך גם הונצח על ידי תומרקין. מתוך אוסף האמנות של אייבי נתן, שפורק ונמכר ב- 1970 לטובת פרויקט ספינת השלום, עברה העבודה של תומרקין לידיו של אספן האמנות הצעיר גדעון עפרת, כפי שהוא עצמו מעיד ברשימה שפרסם באתר ”המחסן של גדעון” (”הסיפור שלי עם תומרקין”). מדבריו של עפרת עולה שתומרקין עצמו ראה באסמבלאז' העמוס מהתלה אישית שלו ודקורציה לבר של הקפה החדש. אך גם כסוג של 'עבודת-ברים' היא מייצגת היטב את רוחו האבנגרדית של תומרקין בשנת ה-60, על כל חידושיה. נטול שמץ של ליריקה, האסמבלאז' של תומרקין חושף את האינטנסיביות של חיי הלילה בתל אביב של שנות ה-50 וה-60. טלי תמיר