בידספיריט | אביגדור סטימצקי

אביגדור סטימצקי - 1989 – 1908. ללא כותרת, 1968 , שמן על בד, 46x38 ס”מ, חתום. חתום ומתוארך מאחור. אביגדור סטימצקי, מהאמנים הבולטים של הסגנון המופשט הלירי וממייסדי תנועת ״אופקים חדשים״ נולד ב-1908 באודסה. עלה לישראל עם משפחתו ב-1921 והחל ללמוד בבצלאל ב-1926 ב-1930 שהה שנה בפריז, והושפע רבות מהציור ההבעתי של אסכולת פריז. שם ציוריו הופכים אקספרסיוניסטיים ובעלי אסתטיקה כהה ועמומה המשקפת מעבר מצבעי מים לשמן. נושאיו הבולטים הם דיוקנאות וציורי נוף, בהם ניכרת השפעתו של סזאן. לאורך שנות ה-40 האקספרסיוניזם של סטימצקי מתגבש לכדי צורניות המושפעת מציוריו של פיקאסו ובראק. שנות ה-50 מסמנות את הדרך של סטימצקי אל ההפשטה. הוא חוזר לשימוש בצבעי מים בנוסף לצבעי השמן, ומפתח אסתטיקה הבנויה על מעברים של כהה ובהיר בין רצועות וכתמי צבע, מתחים בין צורות סטטיות לדינמיות וחלוקה בין אלמנטים פיגורטיביים למופשטים. בשנות ה-60 חל שחרור מופשט מובהק באמנותו של סטימצקי, כאשר הוא נפרד כמעט לחלוטין מהנטורליזם של שנותיו המוקדמות לטובת שפה ציורית אישית יותר, המתבססת על חיבור בין צבע, צורה ותנועה. בתקופה זו עובר לפורמט גדול מימדים של ציורים בצבעי מים ואף מצייר ציורי שמן רבים. תקופה זו מתאפיינת בצבעוניות עזה אך הרמונית, ובצבעים המונחים בשכבות, לעיתים שקופות ולעיתים אטומות, המעניקות לציור עומק ומרקם. האלמנטים בציוריו מעובדים לכדי צורות גאומטריות ומופשטות המסודרות בקומפוזיציה מוקפדת. יחד עם זאת, נוסף יסוד קווי ליצירותיו, המרחף מעל הקומפוזיציות או בתוכן ומייצר זרימה קווית ותחושת תנועה. ועדיין, ההפשטה של סטימצקי מעוגנת בשורשים המצויים בטבע ובמציאות.