בידספיריט | יצחק דנציגר

יצחק דנציגר - 1977 – 1916. זוג כבשים, ברונזה, גובה: 18 ס”מ. רוחב: 35 ס”מ, חתום וממוספר 5/10 . יצחק דנציגר, מהאמנים הבולטים שפעלו בארץ במחצית הראשונה של המאה ה, 20- ודמות מפתח בגיבוש פיסול מקומי שחתר להתנתק מהמסורת האירופית הקלאסית תוך חיפוש אחר שורשים אזוריים. במרכז יצירתו עומד הניסיון לעצב דימוי תרבותי חדש, המחבר בין מיתולוגיות מזרח-תיכוניות, השראות ארכאולוגיות ונוף מקומי – לא רק כגיאוגרפיה אלא גם כזיכרון תרבותי וחושי. העבודה ”זוג כבשים” מגלמת תפיסה זו במלואה. דנציגר עצמו תיאר את הרושם שהותירה עליו ילדותו בירושלים, שם היה עובר דרך שער הפרחים ונתקל בעדרי כבשים פוערים דרכם אל העיר העתיקה. אך דימוי הכבש ביצירתו איננו רק אישי או נוסטלגי: הוא נטען במשמעויות טופוגרפיות, אתנוגרפיות ותרבותיות רחבות יותר. דנציגר התייחס אל גוף הכבש כאל המשך ישיר של תוואי הקרקע – מתעגל, נשפך, מתכנס אל תוך עצמו. הבחירה בזוג ולא ביחיד מטעינה את העבודה בתנועה שקטה של קשר – לא רק בין שתי חיות, אלא בין גוף לגוף, בין טבע לטבע, ובאופן עמוק יותר – בין עבר לעתיד. דנציגר לא פיסל דימוי ריאליסטי אלא יצר עיבוד צורני שמהדהד שפה של חפצי פולחן, אנדרטאות פרה-היסטוריות או מבנים ארכיטקטוניים שבטיים. הכבשים נדמות כתוואי, כהשתרעות, לא כאובייקטים מונחים אלא כמשהו שנולד מהקרקע עצמה. במובן זה, פועל לא רק כפסל אלא כפרשנות פואטית על המקום. המשקל הסמלי של הדימוי הולך ומצטבר לאורך השנים – מעין מניפסט חזותי לתפיסת עולם שבה אמנות שואפת לא רק לייצג את הארץ, אלא להיות חלק ממנה. בכך ממשיך דנציגר לקיים דיאלוג בלתי פוסק עם שאלות של זהות, שייכות והיסטוריה, תוך שימוש בחומר ובצורה שמטשטשים את הגבול בין העבר הארכאי לבין תודעה עכשווית.