בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 – 1893. רועה עם פרחים, 1930 , שמן על בד, 73x60 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. תערוכה: Montross Gallery , ניו יורק, דצמבר 1930. רועי-צאן היו מוטיב רווח בין ציירי שנות העשרים והשלושים בציור הארץ-ישראלי בשל מעמדם הסימבולי כמייצגים את אורח החיים הפשוט והקרוב לטבע של האבות המקראיים. הרועה המחזיק טלה על כתפו מסמל את 'הרועה הטוב', הדואג לעדרו ומקרב את הטלה האובד, ובהרחבה – סמל למנהיגות חומלת ואחראית. בציור שלפנינו מודגשת האחריות הטבעית הזו באמצעות ידו השמאלית של הרועה המורמת וחובקת את הטלה לבל יפול. יחד עם זאת, כדאי לשים לב להבדל בין עיניו הכהות-עצומות של הרועה לבין ראשו המורם ועינו הפקוחה של הטלה, המותירים תחושה של אי-שקט מסוים. הרועה שלפנינו הוא כהה עור וראשו עטוף באריג ירוק, בעל ניחוח מזרחי-קדום, אח ל”מחלל” – המופיע בציור אחר של ראובן מ- 1938 . בשני הציורים נראים נערים מזרחיים, כהי פנים, שראשם עטור בטורבן ירוק חולצתם ורודה והם קשורים לתרבות הרועים – האחד מחלל לצאנו והשני אוחז בטלה על כתפיו. בעגה החזותית של ההווי החקלאי הארץ-ישראלי המאוחר התגלגל המוטיב הרומנטי-תנכ”י הזה לדמותו של הקיבוצניק החסון, העובד בדיר או ברפת, והוא כבר מחזיק על כתפו עגל או עגלה שמשקלם גדול בהרבה מזה של הטלה הלבן. הציור האידילי שלפנינו הוא ציור מוקדם של ראובן, שצויר, ככל הנראה ב- 1930 וזכה לטיפול נוסף בשלב מאוחר יותר. בגרסה המאוחרת נמחק הנוף ההררי, הורדו עצי הזית שצמחו בפינה הימנית של הציור, קווי המתאר של הטלה הוחלקו ונעשו פחות צמריריים, הזר הוגבה ונוסף התרבוש הירוק. צילום רנטגן מאתר את שרידי הגרסה המוקדמת, המתועדת גם בצילום ארכיוני, וקשה לדעת מדוע רובין שינה את פרטי הציור. אולי כי ביקש להבליט את הדמות על חשבון ההיטמעות שלה בנוף. זר הפרחים הצבעוני והשופע, זכור היטב מהציור ”רוכב ערבי עם זר פרחים” ( 1925 – 1926 ), בו נראה הרוכב הערבי אוחז בזר פרחים עטוף בנייר לבן, כשליח הרוכב אל יעדו. זר פרחים מרהיב, עטוף בנייר ומונח על כיסא בציור מ- 1929, מיועד לעיר תל אביב בשנתה העשרים, וזר דומה מוחזק בידיה של אסתר, ארושתו כחולת העין של ראובן, בשבתם על המרפסת בציור ”המאורשים”, גם הוא מ- 1929 . זרי פרחים אם כך – אביביים, חגיגיים, ומציינים אירוע משמח – מופיעים כמה פעמים בציוריו של ראובן, אך בציור שלפנינו – אין לדעת למי מיועד זר הסביונים והתורמוסים הסגולים, שאינו עטוף בנייר והוא נראה כאילו נקטף זה עתה בשדה. ראובן, כדרכו, שרוי במרחב הטבע הארץ-ישראלי המדומיין, עליו הוא בוזק דוק של קסם אידילי וצבעוניות חמה. טלי תמיר