בידספיריט | מרדכי ארדון

מרדכי ארדון - 1992 – 1896. , 1976 , Imaginaire שמן וקולאז' על בד, 100x80 ס”מ, חתום, מתוארך ומתואר מאחור.  זהו ציור נדיר מאד של מרדכי ארדון , ציור מרהיב שחמק ממקטלגי יצירתו הכוללת בהיותו שמור באוסף חשוב. אני נוטה לתארכו קרו ל- 1980 , שנים ארוכות לאחר פטירתה של ריקודה פוטש ( 1965-1906 ), משוררת-יידיש ואהובתו מאז 1935 , זמן לא רב לאחר עלייתו ארצה ועם תחילת עבודתו כמורה ב”בצלאל החדש”. ריקודה פוטש הייתה אחותו של מרדכי נרקיס (פוטש), מי ששימש כמנהל ואוצר ראשי של ”בית-הנכות הלאומי בצלאל” ואשר את ספרייתו בקומה השנייה ניהלה ריקודה. סיפור האהבה בין ארדון וריקודה נמשך 30 שנים במקביל לנישואי הצייר עם מרים, ששמרה כל העת על ידידות עם המאהבת. ב- 1989 יכתוב : ”...ידעתי שאמצא אותה, אפילו עוד בטרם ידעתי שנולדה, שהיא קיימת. כשנפגשנו, התחבקנו ופרצנו בבכי. חיכינו זה לזו וזו לזה.” (מתוך ”ציורי דרך”, 1989 ). משחלתה ריקודה במחלה קשה, סעד אותה בנאמנות בבית-החולים, ולאחר פטירתה טיפל בעריכת שירתה. הציור הנוכחי הוא השביעי במספר שהקדיש לריקודה. חמישה מאלה צוירו במהלך חייה (דיוקנאותיה ביום-יום: קוראת, פורטת בפסנתר, ועוד) ואופיינו בנטורליזם המהול באקספרסיוניזם, סגנון האופייני לארדון של שנות ה- 40 . הציור, ”יום-הולדת של R הכחולה”, צויר ב- 1966 והוא כבר בסימן הגעגוע לאהובה שמתה: זר-פרחים מופשט-למחצה, ספק- פרחים ספק-עננים, ספק-זר מתפרק ומתעופף וספק-זר נושר בחלקו, תפרחתו צהבהבה ברובה, נתון באגרטל כחול לרקע חדר בכחול ושחור. ב- 1967 כתב על ציור זה ב”מכתב” שצוטט בקטלוג תערוכתו בגלריה ”מלבורו-גרסון” בניו-יורק: ”הכול הוא עצב. מדי שנה נהגתי לשלוח ל- R הכחולה פרחים ליום-הולדתה... אך בשנה שחלפה היא נופפה לי לשלום במטפחת הכחולה הקטנה ועזבה לנצח... לאן אשלח עתה את פרחיי – הפרחים ל- R הכחולה?”. ב- 1981-1980 יצר את הדפס-המשי ”לריקודה”, שהוא כמעט העתק של הציור הנוכחי, מלבד המרת חרמש הירח הלבן בחרמש אפור. במקור ובהדפס – הפשטה לבנה של מה שנראה כקרעי-עננים (מהסוג הזכורים מנופיו), מפוצלים לשניים מעברי כתם אדום, עליהם מוטבעת האות R ובתשתיתם תצורה מופשטת שחורה. נשמתה הצחורה של ריקודה נוסקת למרומים לעת ליל? מסמני אבל, כאב ופרידה? כך או אחרת, ציור של אהבה וגעגועים. גדעון עפרת