בידספיריט | אבל פן

אבל פן - 1963 – 1883. רחל ולאה, פסטל על נייר, 44x59 ס”מ, חתום. אבל פן, יליד לטביה (1883), נחשב לצייר היהודי הראשון שהתמסר באופן בלעדי לציורי התנ”ך. הוא גדל בבית דתי והחל את הכשרתו האמנותית כבר בגיל 12. לאחר לימודים באודסה, עבר לפריז שם למד באקדמיות הגבוהות לאמנות ויצר תחת הדרכתו של ויליאם-אדולף בוגורו. בשנים אלה שילב פן קריקטורה, סאטירה וכתיבה ספרותית, הציג תערוכות באירופה וזכה לפרסים חשובים. הפוגרום בקישינב בשנת 1903 סימן תפנית ביצירתו, ופן החל לעסוק בזיכרון היהודי ובתיעוד גורלו של העם היהודי באירופה. בשנת 1913 הוזמן ללמד בבצלאל שבירושלים, שם הושפע מהנוף הארצישראלי ומהדמויות המקומיות, השפעה שהעמיקה את נטייתו לשלב בין מקרא למציאות חזותית עכשווית. כך, מ-1920 הקדיש האמן את עיקר עבודתו לציור התנ”ך, לא כהצהרה אידאולוגית בלבד, אלא כפרויקט אמנותי-רוחני רחב יריעה. ציוריו שילבו בין אוריינטליזם צרפתי לבין חיפוש ציוני אחר זהות עברית מזרחית, כשהוא מצייר את גיבורי המקרא כדמויות מקומיות עטויות תלבושות אתניות ותכשיטים מזרחיים. עבודות אלו הוצגו ברחבי אירופה, ארה״ב וישראל ונמצאות באוספי מוזיאונים כגון מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ויד ושם. היצירה שלפנינו מבטאת את עקרונות אלו, כאשר אבל פן מתאר שתי נשים צעירות עטויות תכשיטים רבים, כיסויי ראש, בגדים מזרחיים מסורתיים ומבטן הנוקב יוצר תחושת מתח ומסתורין. סביר שמדובר בדמויותיהן של רחל ולאה, נשותיו של יעקב, חלק מארבעת האימהות המקראיות. פן, שהרבה לצייר את השתיים, מציגם כאשר הוא שואב השראה מתרבויות ערביות, בדואיות ויהודיות־מזרחיות מקומיות שראה בסביבתו. השימוש של האמן בצבעי הפסטל הרכים אך רבי העוצמה, מעניקים לשתיים הילת אור פנימי ומדגישים את החיבור בין הפשטות המקומית לבין הדרת הקדושה. היצירה מהווה ביטוי מובהק לגישתו של פן לציור התנ”ך: שילוב בין תיעוד לבין דמיון פיוטי, בין היסטוריה מיתית לבין זהות מודרנית מזרחית, ובין אמנות אירופית לבין מציאות ארצישראלית.