בידספיריט | יוסף זריצקי

יוסף זריצקי - 1985 - 1891. יחיעם, 1951 בקירוב, שמן על בד יוטה , 227x280 ס”מ, חתום. מקור: אוסף גבי ועמי בראון. ספרות ותערוכה: • מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין-חרוד, אוקטובר 2009 – אפריל 2010, עמ’ 237 (מצולם). •מחווה לזריצקי, לכבוד יום הולדתו התשעים, מוזיאון ישראל ירושלים, אוצר יונה פישר, קטלוג מס' 220, אלול תשמ”א – חשוון תשמ”ב, ציור 22 (מצולם). ספרות: יוסף זריצקי – מונוגרפיה ראשונה, מרדכי עומר, הוצאת מסדה, 1987, עמוד 145 (מצולם). ציור מרשים וחשוב זה הוא וריאציה נוספת 'על-פי יחיעם', אחד מכמה ניסיונות של זריצקי לעבד למדיום של צבעי שמן את מוטיב ”יחיעם”, שהיה השראה לסדרת האקוורלים האינטימית שצוירה בקיץ 1951. גדעון עפרת מסביר שהביטוי ”ציור על- פי”, בשפתו של זריצקי משמעו ”העצמת האוטונומיה של הציור שלו, אקט של שחרור נוסף מהתלות במציאות”, במקרה הזה זריצקי מצייר על-פי זריצקי – ציור בצבעי שמן, על-פי ציור שלו בצבעי מים. המעבר מצבעי מים על נייר לצבעי שמן על בד (יוטה) נעשה במחשבה לנסח את המוטיב מחדש בקנה מידה מונומנטלי וברמת הפשטה גבוהה יותר, מהלך שמעיד עד כמה הנושא היה חשוב בעיניו. יונה פישר תאר את נוהלי העבודה של זריצקי לפיהם חודשי הקיץ הוקדשו למרחבים הפתוחים ולאקוורלים ואילו ”החורף מוקדש לבית בתל אביב לבדי השק [...], לציור בצבעי שמן. הקיץ משמש לפיתוח המוטיבים, להגדרת מעמדן של הצורות ב'מרובע' ולפרישתן על-פני המשטח [...] החורף מנוצל ל'עיבוד הנתונים', [...] לקליטת השפעות מן החוץ, ליישום בפורמט רחב ידיים”. לפנינו, איפוא, קודם כל שדרוג מדיומלי וריבוד המחשבה הציורית, לכך אני מבקשת להוסיף גם ממד רעיוני-ציוני, שפחות מזוהה עם זריצקי. ראשיתו של המוטיב בשהייתו של זריצקי בקיבוץ יחיעם בגליל המערבי, בחודשי הקיץ של 1949 – 1951, לצורך הוראתו בסמינר לציור שארגן איגוד האמנים של השומר הצעיר למען חובבי הציור בקיבוצי התנועה. זריצקי עלה לגליל והגיע לקיבוץ הצעיר, אז בן 7 שנים בלבד (קיבוץ יחיעם עלה לקרקע בשנת 1946), ונפעם מהנוף ההררי, מהשדות החקלאיים, מהאוויר הצלול ומחיי השיתוף של חברי הקיבוץ הצעירים. מפגש זה עם הקיבוץ הגלילי הניב את סדרת הציורים על נייר, דמויי 'אטיודים', בשפתו של זריצקי, המשלבים באופן חופשי רישום בעיפרון ועבודה זורמת בצבעי מים, ומתכנסים לפורמטים קטנים יחסית של 50X40 ס”מ בקירוב. האקוורלים של סדרת ”יחיעם” – שקופים, אווריריים ומוארים – נחשבים לאחת מפסגות יצירתו של זריצקי המוקדם ולאחד משיאיה של האמנות הישראלית בכלל, שיתחרו, עשרים שנה מאוחר יותר, בסדרת אקוורלים נוספת שלו, של נוף הררי אחר – נופי קיבוץ צובה, הסמוך לירושלים. על-אף שהטיף להפשטה ציורית כביטוי עליון של מודרניזם – תזה שהייתה לעיקרון המוביל של קבוצת ”אופקים חדשים”, שזריצקי היה מנהיגה הבלתי מעורער - הטבע והנוף, כבסיס מבני וכהשראה ראשונית, מעולם לא נעלמו לחלוטין מציוריו. על הציר שבין פיגורטיביות להפשטה, ממוקמת סדרת ”יחיעם” בשלב-ביניים, המבוסס על צורות גיאומטריות מוגדרות (שדות) ורישום ביומורפי משוחרר, המנסה לעקוף את הפיגורטיביות, אך עדיין לסמן נוכחות אנושית במרחב. ממה התרשם זריצקי ביחיעם ומה ביקש לומר באמצעות המוטיב הקיבוצי, שחזר עליו פעמים כה רבות? הסדרה כולה בנויה סביב המבט האידילי של זריצקי על חיי הקיבוץ ועל התרשמותו העמוקה מן הקשר המחודש והמפרה בין האדם לטבע. מבט בוחן מגלה ארבעה מוטיבים חוזרים בסדרה: נוף חקלאי של שדות – חלקות של משולשים ומלבנים - הבונה את מרחב ה'ריבוע' של הציור; קבוצת דמויות של משפחה – זוג הורים וילד המונף באוויר - שיושבת בלב הנוף; סוס המלווה את הדמויות ומייצג את הטבע הפראי/מבויית; דמות הצייר, עם פאלטת הציור בידו, משקיפה על הנוף מן הצד או מלמעלה, כמנצחת על כל ההתרחשות. הדחף של זריצקי להכניס את דמותו שלו, או את מטפורת הצייר, לתוך הפריים של התמונה – מוטיב שהופיע בבירור כבר בסדרת ציורי הגגות משלהי שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים - נועד, כמו בתיאטרון הניכור הברכטיאני, לשלול את אשליית הציור ולהדגיש את מעשה הציור עצמו כמישור מקביל ואוטונומי בפני עצמו. המוטיב של משפחה - הורים וילדם התינוק - השרויים בחיק הטבע בקיבוץ, בשלווה אידילית, מתכתב עם צייר ישראלי אחר, מפורשי ”אופקים חדשים”, שפעל במתח מול מגמות ההפשטה של זריצקי – יוחנן סימון, אז חבר קיבוץ גן שמואל. סימון קרא לסצנה של המשפחה בקיבוץ בשמות סוציאליסטיים יותר, כמו: ”אחרי שעות העבודה”, ”שעות הילדים” או ”שבת בקיבוץ”, אבל כל הכותרות האלה התכנסו לאותו נושא: זוג הורים מבלים עם ילדם התינוק מחוץ לבית, בטבע, כשהם ישובים בחלקת דשא או בנוף הפתוח. הדמיון בין זריצקי לסימון בולט עוד יותר כשרואים כיצד זריצקי משרטט בעיפרון, גם אם במרומז, את האב המניף את ילדו באוויר, ממש כמו בציוריו המאז'וריים של סימון – אות וסימן לאושר המושלם והשליו שיוחס לחיי המשפחה בקיבוץ ולשעות הילדים. אפשר להרחיק עדות עוד יותר ולהיזכר במוטיב הנוצרי של ”המנוחה בדרך הבריחה למצרים”, מוטיב מוכר ממחזור חיי ישו, המתאר את מריה ויוסף עם ישו התינוק נחים בחיק הטבע הפתוח במהלך מסעם למצרים, על מנת להגן על בנם התינוק מפני צוו הריגת הזכרים הנילודים שהוציא הורדוס. סצנה זו שימשה עילה מושלמת לציירים הנוצריים לפתח סצנה פסטורלית רחבת-מבט של נופים מרהיבים העוטפים את הדמויות ואת הטבע עצמו בהילה של קדושה,  עד כדי כותרת כמו: ”נוף עם המשפחה הקדושה בדרך מצרימה”, שניתן לדמות אותה ל”נוף יחיעם עם משפחה”,  האפוף לא פחות בהילת אור. פרופ' מרדכי עומר נטה לנתק את הדמויות המופיעות בסדרת ”יחיעם” מהקשרן הקיבוצי והדגיש את חוסר היענותן לזהותן  פועלית-סוציאליסטית, כמתבקש. בעיני עומר הדמויות שזריצקי נטע במרחבי השדות שקועות  בעצמן, ”הוזות-חולמות”' מתמסרות לכוחות הטבע שסביבן: ”הדמויות בציורי ”יחיעם” מוקפות משטחי ירק רוטטים”, כתב, ”- הפשטה של שדות מוריקים,