בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 - 1893. נוף הגליל והכנרת, שנות ה-30. שמן על בד, 54x73 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. מקור: אוסף לאה ויעקב זיסקינד, ירושלים    פעמים רבות צייר ראובן רובין את נופי הכנרת והגליל ולא שבע. חלוצי העלייה השנייה, שהתיישבו על חופי הימה הכחולה, כינו אותה ”הקוסמת האכזרית” על שום שכישפה אותם ביופייה. ימת הגליל העתיקה המוקפת הרים, הייתה אבן שואבת לא רק לחלוצים ולמתיישבים אלא גם לציירים. כל צייר שעלה לארץ והגיע לחופי יפו, נשלח מיד למסע צפונה, על מנת שיתבשם מיופיין ומרוחניותן של טבריה וצפת הגליליות. לצייר את צפת היה מעין טקס חניכה להיותך צייר נוף ארץ-ישראלי, וראו את ציורי צפת של זריצקי מ-1924. שנתיים אחרי שהגיע לארץ בפעם השנייה, ב-1925, צייר רובין את הכנרת בכמה גרסאות נודעות, כשהוא מדגיש את התום והקסם הרומנטי שלה. דמיונם של בני דור שנות העשרים והשלושים הטמיע כל כך את פולחן קסמה של ארץ ישראל, שהם הרשו לעצמם להתנתק מהמראות הריאליים ולהוסיף שבילים, להגביה הרים, לצופף עצים, ולפזר דוק של אגדה על הנוף הנראה לעין. נראה שציור זה של ראובן, שמאפיין את סגנונו בשנות השלושים והארבעים, בונה את הקסם של ים כנרת בחוכמת ציירים: הוא משבץ את הכנרת, כמו צורף, כעין כחולה בלב תכשיט יקר, מוקפת בנוף הררי שחובק אותה בתוכו. הסביבה כולה מזרחית-כפרית, משופעת בבתים מדורגים, עצי זית וקברים קדושים, מוארת באור-יקרות. מבלי שיכול היה לנחש את עוצמת הסכסוך הפוליטי שיפרוץ באזור בעתיד שלא-נראה אז לעין, צייר ראובן את השביל הלבן העולה אל ההר, את הערבי על חמורו המטפס לאיטו ואת עלוות עצי הזית שבתקופה זו בציורו הפכו כסופות, צמריריות ורכות. שימוש נרחב בצבע לבן ובכתמי ”היילייטס” מאפיין את השלב השני בציורו הארץ-ישראלי של ראובן: מה שצויר עשור קודם לכן בשכבות צבע יבשות ושטוחות, ויצר צורות נפרדות, הפך עכשיו לכתמי ומטושטש, מודגש בתאורה חזקה. הכפר הערבי, הרוכב עם חמורו, מטע העצים - אמנם נמצאים שם, אך המרחב כולו נראה דומם, ריק וחלומי, כפי שהכתיב החזון המצועף של ראובן ובני זמנו. והכנרת, כחולה כחלום, רגועה, ללא אף גל. ד”ר טלי תמיר