בידספיריט | נחום גוטמן

נחום גוטמן - 1980 - 1898. מסגד חסן בק (מסגד מחמודייה), תל אביב, 1928, שמן על בד, 63x56 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י פרופסור חמי גוטמן, בן האמן. תערוכה: • מוזיאון תל אביב, נחום גוטמן, מארק שפס, אפריל-ספטמבר 1984. • מוזיאון נחום גוטמן, תערוכה בנושא תל אביב, פברואר-מאי 2005. ספרות: דרום דרום, מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, טלי תמיר, 2007 (מופיע על כריכת הקטלוג). הציור הנודע בשם ”מסגד חסן בק”, אחד מציוריו המוכרים של נחום גוטמן, המייצגים את קרבתו ואהבתו לעיר יפו, הוא למעשה תיאור של מסגד מחמודיה, הממוקם מערבית למסגד חסן בק, סמוך לחומת העיר ולנמל, ונבנה כמאה שנים לפניו. בעוד שמסגד חסן בק הנודע והבולט לעין, המשקיף על חוף הים והטיילת, נבנה על ידי מושלה הצבאי האחרון של יפו תחת המשטר העות’מאני ב-1916, וקרוי על שמו, מסגד מחמודיה נבנה בין השנים 1812 – 1814 על ידי מחמוד אבו נבוט, מושל יפו בתקופה שהממשל העות’מאני היה בשיאו. מסגד מחמודייה נבנה כחלק ממפעל שיקום יפו מהריסותיה אחרי כיבוש נפוליאון (1799) ואילו מסגד חסן בק נבנה במטרה לבלום את התפשטות העיר החדשה - תל אביב - לכיוון הים. שני המושלים, שכל אחד הגיב לאירועי זמנו, נודעו כאכזריים ובעלי יוזמות מפליגות בתחום מפעלי בנייה ופיתוח יפו. לא ברור מתי בדיוק חלה הטעות בזיהוי המסגד ואיך הוצמדה לציור הכותרת ’מסגד חסן בק’, כותרת שממשיכה להופיע ברשומות המוזיאונים, הקטלוגים והספרים. בכל מקרה בחינה מדויקת של הפרטים הארכיטקטוניים והסביבתיים מוכיחה בבירור את הבלבול: תו הזיהוי הבולט ביותר הוא הצריח. בציור של גוטמן הצריח הוא בעל שתי מרפסות וקצה מעוגל, בדומה לצריח של מסגד מחמודיה, ואילו הצריח של מסגד חסן בק הוא בעל מרפסת אחת וקצהו מחודד... גם המבנה של המסגד עצמו שונה. הכיפות הלבנות העגולות שמופיעות בציור של גוטמן קשורות למבנה הארכיטקטוני של מסגד מחמודיה ולא למבנה המלבני הישר של מסגד חסן בק. מיקומו הקרוב לנמל של מסגד מחמודיה נרמז בציור של גוטמן על ידי שני תרני הסירות המציצים מאחור, מצד שמאל של התמונה – פרט שלא יכול היה להתקיים במיקום ההפוך של מסגד חסן בק, הפונה לים ומשקיף עליו מרחוק. היום, מסגד מחמודיה, שעמודי השיש שלו הובאו במקור מקיסריה ומאשקלון, והוא פונה לרחוב רוסלאן בסמוך לכיכר השעון, הוא המסגד הרביעי בגודלו בארץ, ומשרת את קהילת יפו המוסלמית באופן סדיר. הציור ”מסגד מחמודיה”, איפוא, שייך לתקופה המוקדמת והמעצבת של נחום גוטמן, שהחלה ב-1926, עם שובו משש שנות לימוד והשתלמות באירופה. בספרו האוטוביוגרפי, ”בין חולות וכחול שמים”, הוא סיפר: ”למעשה, הופעתי בתור צייר בעל צביון משלו רק לאחר שובי מאירופה לארץ-ישראל. וידעתי שזהו פרק ראשון של עולמי הציורי: הפגישה המחודשת עם אותה המזרחיות במובן של אור, צבע, וערכים פלאסטיים – שראיתי בשנות ילדותי ברחובות נווה־שלום ונווה־צדק ויפו ובירושלים”. (נחום גוטמן ואהוד בן עזר, בין חולות וכחול שמים, עמ’ 210) בעיני הצייר מודד גוטמן את מידת הרוויה של האורות והצללים, הצבעוניות העזה, והאווירה המזרחית-אגדתית האופפת אותו, אך מנקודת מבטו של הצופה, נראית כאן עדות לחיי היום יום בעיר יפו ולסממניה האוריינטליים-רומנטיים כפי שנתפסו בשנות העשרים: המסגד המולבן עם הצריח על רקע שמיים כחולים, כביסה לבנה מתנפנפת על גגות הבתים, רחובות צפופים ובהם שיירת גמלים, רוכב על חמור המגיח מן הסמטה וכיכר נפתחת המכילה התקהלות של דמויות נשיות מזרחיות כפי שגוטמן ראה אותן: עטופות, מסתוריות ומלאות-גוף. ומאחור, לא נראה, אבל מורגש: הים והנמל של יפו. ד”ר טלי תמיר