בידספיריט | מרדכי ארדון

מרדכי ארדון - 1992 - 1896. Paysage, 1976, שמן על בד, 61X50 ס”מ, חתום. חתום מתואר ומתוארך מאחור. בשנים 1925-1920 התחנך מרדכי ארדון בבית הספר המודרניסטי המהפכני ”באוהאוס” אצל רבי-אמנים ומורים כגון וסילי קנדינסקי, יוהנס איטן, ליונל פיינינגר ופול קליי. ה”באוהאוס” סגר את שעריו בשנת 1933 עקב התחזקות הנאציזם ועליית היטלר לשלטון, מפניהן גם נמלט ארדון, כמו יהודים רבים אחרים, לארץ-ישראל. עם עלייתו התיישב ארדון (אז עוד נקרא מקס ברונשטיין) בשכונת יפה-נוף שבירושלים, איזור החולש על הרי יהודה שהעניקו פעמים רבות השראה לציוריו. ב-1936 סיפר ארדון על תחושותיו הראשונות מן המקום: ”יש כאן משהו בן אלפיים שנה, משהו עם שורשים. כאן יכולתי לחוש בשורשים הללו (...) לפתע היתה לי קרקע לציורי (...) יכולתי לצייר” (ארטורו שוורץ, ”מרדכי ארדון: צבעי הזמן”, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2003 , עמ’ 12) .לתחושתו של ארדון כלפי המקום ולחשיבותו עבור תהליך היצירה כבר היה בסיס רעיוני במשנתו של הצייר פול קליי (מורו של ארדון ב”באוהאוס” כאמור) שניסח את תפיסת עולמו המטפיזית בספרו ”וידוי יצירתי” ( Creative Confession ) וכתב כי ”עבור האמן, הדיאלוג עם הטבע הוא תנאי בל יעבור. האמן הוא אדם, טבעי בעצמו וחלק מן הטבע במרחב הטבעי”. לאמור, הטבע הוא חיצוני כשם שהוא פנימי. הציור היפיפה הזה הוא מנופיו הטיפוסיים של מרדכי ארדון. הוא מעוצב במתכונת הנוף הייחודית של האמן אשר מעניקה משקל יתר לשטח האדמה אשר נתון תחת פס הרקיע הצר. ארבעה גרמי שמים ירקרקים מרחפים מעל מערכת אדמתית שוקקת תנועה וצבע, כעימות בין יסוד שמימי ויסוד הארצי. זהו ייצוג של נוף שאינו מבוסס על חיקוי אשלייתי של המציאות (מימזיס) אלא כמו על פעולה אלכימית של ביטוי אישי להווייתו הפיזית והמטפיזית של המקום. אם כן, הנוף שלפנינו אינו מתאר מקום מסוים (כותרתו שכתובה בגב הציור פשוט מעידה paysage - ”נוף” בצרפתית) אלא מעין ”כל-מקום” (ככותרת ציור דומה בשם ” Anywhere ” משנת 1971 ). גרמי השמים המרחפים ברצועת השמים התכולים, פיסות הקרקע שמושכות כלפי מטה, הצבעוניות הקורנת הודות לשימוש בפיגמנטים מיוחדים שנטחנו ועורבבו על ידי האמן עצמו, מנעד הטקסטורות והפקטורה של הציור (שהושגו באמצעות סכין הפלטה, חריטה עם גב המכחול, שימוש בשכבות של דבק, ודרכים נוספות) - איכויות אלו של הציור הארדוני גויסו לטובת ניסיונו ללכידת דבר מה מן המהות הטרנסצנדנטלית של הטבע. לאחר שצבר זכויות רבות כצייר חשוב מאין כמותו, כמחנך משפיע, כמנהלו האגדי של ”בצלאל החדש”, כסמכות תרבותית משמעותית בתפקיד יועץ האמנות של משרד התרבות וכחתן פרס ישראל לציור- נכנס ארדון לתקופת יצירתו המאוחרת, שבמהלכה המשיך לכבוש שיאים חדשים באמנותו תוך שמירה על איכויותיה אשר באות לידי ביטוי בציור הנוף הנוכחי אותו צייר בגיל גבורות. רון ברטוֹש