נחום גוטמן
1980 - 1898

1980 - 1898
נוף גלילי,
אקוורל על נייר, 50X60 ס”מ,
חתום.

מקוריות הציור אושרה ע”י פרופ’ חמי גוטמן, בנו של האמן.

האינטימיזם של גוטמן בא לידי ביטוי מובהק בציורי המים שלו. אותו גוון כחול-בהיר, שקוף כמעט, ששימש אותו פעמים כה רבות לציורי הכנרת והים בתל אביב, או לאיפיון מרחב השמים, מתמקם בציורי הפנים על שמלה העוטפת מלאות של גוף נשי, על מפת שולחן או על ריבוע-שטיח המונח על רצפה. האקוורלים של גוטמן, צלולים בפשטותם, מעבירים יומיומיות שקופה ומרוכזת. כשגוטמן מצייר את הרוחצים בים, הוא לא בונה לתלפיות קומפוזיציה סזאנית, אלא משמר את רכות הטבילה ואת חומו של האוויר בתוך נגיעות-צבע נמסות, קלות ומהירות. ולבסוף - הנופים הגדולים, נופי השרון והשפלה, נופי צפת וטבריה, אותם אתרים מיתולוגיים של הציור הישראלי שדרכם נבנתה תמונת אהבת-המולדת, והם אלה שסללו מסורות-ראייה של המרחב המקומי. מה שלא צויר בנופים האלה, לא נכנס לזיכרון המרחבי. ומה שהיה בהם - נשמר כתמונה אידילית: הבית בלב הפרדס, הבאר המוצלת בין העצים, הסבך האפלולי של עלוות העצים, הסמטאות הצפופות של טבריה ושל צפת, השקד הכחול של ים כינרת, החולות של תל אביב. כמו הילדות כך גם הנופים התנסחו בציור וקיבעו תבניות. מכחולו של הצייר זיקק את המבט ורומם את המציאות המקומית מעל-עצמה לעבר הזיכרון האל-זמני.

גוטמן בבית - ציורים של נחום גוטמן באוספים פרטיים, גוטמן בבית, טוב בבית, טלי תמיר, מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, 2006 , עמ’ 19 .