בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 - 1893. נטילת ידיים, שנות ה -30, שמן על בד, 92X73 ס”מ, חתום. מקור: גלריה ספראי, ירושלים. אוסף פרטי, איטליה. הציור הנוכחי הוא הגדול מבין שלושה שצייר ראובן באמצע שנות ה-30 באותו נושא ובאותה קומפוזיציה. בשלושת הציורים מתוארים שלושה חסידים בסצינה דומה: האחד נוטל ידיים, השני מחזיק קערה תחתיו, והשלישי מוזג מים מן הנטְַלהָ (הכלי המסורתי לנטילה) על ידיו של הנוטל. התיאור הראשון הוא רישום בציפורן ושטיפת דיו בו מתוארים השלושה סביב שולחן, והוא שימש כסקיצה לציור השני - ציור קטן ממדים בצבעי שמן (35x42 ס”מ, אוסף אדוארד רובינסון, בברלי הילס) בגוונים חומים-כחולים. בשני הציורים האלו דמותו של נוטל הידיים היא המבוגרת מבין השלושה , על כן ניתן לראותם כרב ושני תלמידים במעין ייצוג למקורו של הביטוי ”יצק מים על ידיו” - כלומר היותו תלמיד, כפי שנאמר על אלישע בן-שפט ”אֲשֶר-יצַָק מַיםִ עַל-ידְיֵ אֵליִהָּו”ּ (מלכים ב, ג’, יא’). בציור שלפנינו, שככל הנראה צויר בשנת 1936 כמו שני האחרים או מעט לאחר מכן, חלו כמה תמורות: צבעוניותו עומעמה בעזרת גוונים מן המנעד שבין חום-אדמה לשחור-חסידי, אווירתו הוחשכה והתקדרה אך אוזנה בהבלחות של אור באיזור נטילת הידיים - מוקד קיום המצווה, ושלושת החסידים מזוקנים ומבוגרים. בתקופה בה נוצר ציור זה היה ראובן כבר אמן ואדם בוגר, בתחילת העשור החמישי של חייו, ומי שהמציאות גרמה לו להותיר מאחוריו את השקפת העולם התמימה. מאורעות תרפ”ט ניפצו את האידיליות הארצישראליות של זיווגי מזרח-מערב, אדם-חיה-טבע, וכן את ההרמוניה האוטופית שבין יהודים וערבים - אלו שהתגלמו ביצירותיהם של האמנים הארצישראלים בשנות ה-20 וראובן בראשם. באמצע שנות ה-30 האווירה כבר אחרת, כפי שתיאר זאת ראובן עצמו באוטוביוגרפיה שפרסם: ”בשנת 1936 שוב פרצו מאורעות (המרד הערבי הגדול / ר. ב.), שהתחילו ביפו ופשטו ברחבי הארץ. שוב נשפך דם והשתוללה האלימות. אף שבאותו זמן נראה הדבר כמעשה שטות, החלטתי לערוך תערוכה בירושלים - זו היתה דרכי להיאבק בקדרות התקופה. (...) סר ארתור ווקופ (הנציב העליון הבריטי דאז / ר. ב.) עודד אותי והתערוכה נפתחה בחסותו ובנוכחותו. ירושלים השרויה בדיכאון קידמה את המאורע כמו היה מתנה בלתי- צפויה”. תערוכה זו, שבה הוצגו ציורים בצבעי שמן בלבד (יתכן שגם הציור הנוכחי) ונערכה בגלריה ”סטימצקי”, היתה אפוא תגובתו של ראובן נגד המציאות המדממת. הציור ”נטילת הידיים” אינו רק תיאור של קיום המצווה אלא גם הבעת תקוותו של האמן ל”ניקיון כפיים” כללי שיטהר את מציאות הזמן והמקום, כחלק מיצירה שמאמצת אל חיקה את הרוחניות וצועדת בין היתר בנתיבי המיסטיקה והמסורת היהודית. רון ברטוש