בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 – 1893. ילד עם פרחים רוכב על חמור, שמן על בד, 158X97 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע״י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. הציור הזה, מגדולי-המידות שבציורי ראובן, צויר, ככל הנראה, בסביבות 1940, עוד בטרם החל הצייר להקיף בקווי-מתאר שחורים את דמויותיו המצוירות. עתה, נמצאים הצייר ורעייתו בניו-יורק, הרחק משאון מלחמת-העולם, תקופה שלווה ופורייה מאד ביצירת ראובן, החווה הצלחה בתערוכותיו ברחבי בארה”ב, בהן משתקף האוריינט הארצישראלי כמקום שכולו טוב. אלה הם הימים בהם חזר ראובן אל אחד מהציורים המוקדמים שצייר בארץ-ישראל בין 1926-1925 – ”רוכב ערבי עם זר פרחים”. אז, ייצג האמן אב ובן ערביים על חמור לרקע הים והדיונות ובסמוך לבית ערבי ורוד בלב בוסתן. האב מקדימה, בנו מאחור, שניהם יפים ובלבוש חגיגי (האב במכנס-שרוואל שחור ובחולצה לבנה, נועל כפכפים; הבן בגלבייה תכלת פרחונית). האב אוחז בזר ענק של פרחי אביב, שעה שחמורו האפור מסב ראשו לאחור ונוגס מהעלים שמגיש לו האב, כמאשר אחדות מעגלית של היליד והחיה המקומית. הציור, מהידועים והאהובים שבציורי ראובן, הובן כברכת שלום וידידות של הילידים הערבים למהגרים היהודים המגיעים ארצה, ציור אופייני לאידיאליזציה של הערבי בציור הארצישראלי בשנות ה-20 , עידן שבא לקצו, כידוע, ב-1920 ולאחר מכן. והנה, עתה, כ-20 שנים מאוחר יותר, שב ראובן אל אותו מוטיב בדיוק, כמי שעורג לתום ולהרמוניה האוריינטלית דאז. ציורו הכפול בגודלו מקודמו (שהיה בגובה 81 ס”מ) חוזר אל התמונה ההיא, אך משנה במעט את המרכיבים: עתה, הבן רוכב מקדימה, אוחז בזר הענק, שעה שאביו מאחור. האב והבן בגלימות תכלת, שניהם יחפים, כאשר האב בתרבוש תכלת ומחלל בחליל (ראוי להשוותו ל”המחלל” – ציור של ראובן מ- 1938 מאוסף ה- MOMA). בין הערבי לבין חמורו, השולח ראשו קדימה, לא עוד שורר חיבור מעגלי. אך, יותר מכל, ראובן מעלים מציורו החדש כל סימן של רקע מקומי: לא עוד ים תל אביבי עם סירות-מפרש, לא עוד בוסתן ערבי ביפו: הרקע ניטראלי לחלוטין וממקד את המבט בקסם האידילי של זר- הפרחים האביבי ונעימת החליל. ללא זהות מקומית, מתעצמת החגיגה האוריינטליסטית האהובה והרב-חושית, כפי שדומיינה מאז המאה ה- 19 על-ידי יוצרים וצופים מערביים. בחירת ראובן בפורמט הגדול מסמנת חשיבות שייחס לציור זה וביטחונו ברושם העז שיותיר על הציבור הניו-יורקי. גדעון עפרת