כיכר דה שליט, רח' חבצלת השרון 35 הרצליה פיתוח, ישראל
המכירה הסתיימה
|
פריט 41:
סיגלית לנדאו
|
|
|
נמכר ב: $24,000
מחיר פתיחה:
$
20,000
הערכה :
$30,000 - $50,000
עמלת בית המכירות: 18%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
על פריט זה יחולו עלויות משלוח מיוחדות, לפרטים יש לפנות לבית המכירות
|
נ. 1969
, 2021 , No Body's Song
נבל מצופה גבישי מלח,
70X20X50 ס"מ.
עבודה יחידנית. מלווה באישור מקוריות חתום ע"י האמנית.
ים המלח מאפשר מטמורפוזה, הפיכה של משהו אחד למשהו אחר. החומר של הים, התמצית ו״הבשר״ שלו, הוא המלח עצמו, הלבן, הגבישי, שעולה ומצטבר על כל מה שנכנס לתוכו ויוצר כיסוי נוצץ ומסתורי. היצירה ביהלומי המלח התחילה בקיץ 2004 . נתקלתי בתופעה הזאת במקרה, בזמן צילום של מה שנהיה טרילוגיית הווידאו הראשונה שלי שם... גבישי המלח נוצרים מתחת למים. הזמן והאקלים הם גורמים משמעותיים בתהליך היווצרותם. המטמורפוזה מתחילה בבחירות ובניסיונות, ובשיקוע של האובייקטים לתוך המים – שיקוע המנוגד כל־כך לציפה הקיצונית שמתרחשת בים המלח. בשל המליחות הגבוהה של המים (מעל 34%), הכול וכולם צפים בימה הזו. יש משהו סמלי בשימוש בקשירות ובמשקולות בתהליך ההטבלה, במקום שבו כח הכבידה מאבד מתוקפו.... הפרויקט מונע על ידי דחף בעל אופי היסטורי־שכבתי שמערב קפיאה, הגלדה וכיסוי ומביא לריפוי דרך תהליך טקסי של קינה. המלח המתגבש על התיל ועל רשתות הדייג מתעתע מאוד. קשה לתפוס עד כמה הוא יכול לדמות ולהידמות לחומרים אחרים: לשלג, לשיש, לשברי זכוכית וליהלומים... ה״שלג״ המאחד והמלוח הוא על כן גם מעין גלגול של מעגל הגירה או שיבה, של תעתוע והסוואה. ים המלח הוא מקום טעון. כשם התערוכה, הוא בוער ממטענים מיתיים, פוליטיים, אקולוגיים. רוחות ההיסטוריה נושבות בו. הפער בין המסתורין האופף את המקום הנמוך בעולם, שבולענים נפערים בו ומאיימים על המתקרבים אליו, ובין הניצול של משאבי הטבע על ידי האדם במאה השנים האחרונות הוא בלתי נתפס כמעט... אני מצאתי חופש בעשייה מחוץ לסטודיו, מחוץ לתהליכי היצירה הרגילים. יצירה בים היא עבורי דילוג מעל העולם המתורבת אל האקס־טריטוריה – אל מערכת יפה ונוקשה שמכפיפה אותנו לעונתיות, למחזוריות ולאירועים בלתי צפויים ובלתי נשלטים. בקיץ הכבשן הוא לא אנושי, והעבודה בחום משבשת את שיקול הדעת... יש צד מזוכיסטי בכמה מתהליכי העבודה, שמתחיל מהרגע שיוצאים באישון לילה מהסטודיו בתל-אביב לכיוון דרום־מזרח. ההקשרים הציוניים והמיתיים שציינת – מצדה, בית הערבה, קומראן, סדום – הם חלק מהנרטיב הישראלי של כולנו. אצלי הם הפכו לממשות, אולי מפני שכילדה ראיתי בהם מעין ציווי אישי. היום אני רואה ביצירותיי גם קינה על ים שהולך ונכחד וגוף העבודה שלי הוא ״מזכרת״ ממנו. בין הים לגוף שלך מתקיים קשר הדוק. הכניסה לים בעירום, בלי הגנות ומחיצות, מזכירה טבילה במקווה או טבילה נוצרית, אך גם טבילת אש, אש הזיכרונות, אש המטען שים המלח נושא. איך את חווה את המפגש הזה בין הגוף שלך לים? מעניין מאוד לשמוע את האופן שבו העולם שלך משתקף במי האגם. לא על הכול אני יכולה לפרט. לא את הכול שם אני מבינה; ... מתוך שיחה בין סיגלית לנדאו לאוצר התערוכה אמיתי מנדלסון, מוזיאון ישראל, 2022 .
תפריט נגישות
