בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 - 1893. הדייג, גואש על נייר מוצמד לבד, 266X200 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. מקור: אוסף רותי עופר. ב 1966- עיצב ראובן שטיח (הנמצא באוספים פרטיים בקנדה וארה”ב) הזהה לחלוטין לציור הנוכחי, אשר סביר כי היווה את דגם-האב. צילום השטיח מופיע בספר האוטוביוגרפי, ”ראובן” (מסדה, תל אביב, 1973 , עמ’ 181 ). משמעותי ביותר השם שהעניק ראובן לשטיח – נס הדגים”. ואכן, עיון במוטיב הדייג ביצירת ראובן מעלה, שראשיתו בסדרת חיתוכי העץ, ”מבקשי-אלוהים”, משנת 1923 , סדרה בה נמהלו תכנים יהודיים ונוצריים בתשתית המבע הציוני/רליגיוזי של הצייר, שזה עתה עלה ארצה. כאן, חיתוך העץ, ”הדייג מן הגליל”, ייצג דמות קרחת ומזוקנת, עטויה גלימה ויחפה, האוחזת ברשת-דייגים בסמוך לסל ובו שני דגים, והיא ניצבת על רקע לבן שדגים שטים בתחתיתו (הכינרת?). ברקע העליון נראה גיבוב של בתים מזרחיים, גבעות ועצים. בהקשר היהודי-נוצרי של סדרת ההדפסים, ”הדייג מן הגליל” היה, כמובן, פרפראזה על ישו ועל ”נס הדגים” שלו, המונצח ב”כנסיית הלחם והדגים” שבצפון-מערב הכינרת. כאן, כידוע, הזין ישו 5000 איש בחמש כיכרות לחם ושני דגים (”הבשורה על פי מרקוס” ו, 44-34 ). שני הדגים הללו נרמזו בסל שלמרגלות ”הדייג מן הגליל”. באותה שנה, 1923 , צייר ראובן בצבעי שמן את ”דייג בטבריה”, כאשר הדייג, בעל החזות והלבוש הערביים, ניצב לגדות הכינרת ואוחז בידו סל-נצרים עם דגים. עתה, כבר הושם הדגש על המזרח ועל קסם הילידיות הערבית, על זיקתה לעבודת האדמה, לדייג וכו’. שיא אידיאליזציה זו של הערבי (כמופת לחלוץ העברי, כך עד 1929 , וראו באותו הקשר את ציורי הדייגים הערביים המונומנטאליים שציירו מנחם שמי וישראל פלדי בסוף שנות ה- 20 ) תמצא ביטויה ב- 1928 בציורו של ראובן, ”מוכר הדגים הערבי”, בו הערבי (בצדודית שמית מודגשת) מוכר דגי זהב, כלומר דגים של מזל וברכה, שגונם משתקף גם בחולצתו הוורודה- זהובה של המוכר. עתה, בציור הנוכח (בשטיח המקביל), שנוצר עשרות שנים מאוחר יותר ובסגנון הליתוגרפיות התנ”כיות של ראובן מאותו עשור, שב הצייר אל המוטיב הנוצרי, שמרומם את הדייג למדרגה משיחית: ראובן עיצב אותו בדמות איקונית של קדוש תנ”כי, שהמכמורת שבידו שוקקת דגים והוא מרחף על הרקע הכחול, ספק כחול-שמים וספק כחול-הכינרת, שעליה פסע ישו את פסיעותיו הניסיות. גדעון עפרת