בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - 1974 – 1893. , 1971 , Jerusalem and the Old wall שמן על בד, 54X73 ס”מ, חתום. חתום, מתואר ומתוארך מאחור. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. ”ראובן רובין הוא מהאמנים היודעים ביותר בתולדות האמנות הישראלית. בעיני רבים הוא נתפס כאמן הישראלי בה”א הידיעה, ונדע, גם בארץ וגם בחו”ל, כמייצג לא רק את שנות ה-20 וה-30 , שנות יצירתו היודעות ביותר, אלא גם את מהות הישראליות הישנה והטובה כולה. היו שראוהו כאמן חילוני, הצעיר המגשים את חלום הציונות ועוזר בהקדמת העיר החדשה תל אביב- סמל החילוניות, העיר שקמה מן החולות. אחרים ראוהו כמי שהצליח בנופיו (בעיקר משנות ה-20 והלאה)לתפוס את המיסטי, הרוחני שבהוויה היהודית, בייחוד בתארו את ירושלים וסביבתה. ראובן האחד לא הפריע לקיומו של האחר, להפך, הם התמזגו ויצרו שני חלקים של שלם אחד, חף מבעיות, ממלחמות, מסבל ומכאב. המתח שבין תושבי ארץ-ישראל הערבים ליהודים וגם זה שבין דתיים לחילוניים כמעט שאינו משתקף מבעד לבדים. הכול נצבע בנינוחות שלווה, בין בציורים הנאיווים בעלי האופי החילוני ובין בציורים הנושאים ממדים דתיים ומיסטיים. אפשר לומר שזו הייתה התמונה שהתנועה הציונית רצתה לראות ולהראות. גם סגנונו של ראובן התאים לרוח התקופה. בשנות ה 20, שנות העלייה השלישית האידיאולוגית, בעלת האוריינטציה המודרניסטית החזקה, היה ”נכון” ליצור בסגנון המשלב פרימיטיביזם הקשור לגוגן ולמאטיס עם ציור נאיווי מבית מדרשו של אנרי רוסו, ושפת הציור של ראובן התקבלה כמייצגת את האידיאל הציוני-חלוצי של התקופה. בשנות ה 30 פנו אמנים רבים מתיאורי נוף באור החזק והבהיר אל ציור כהה יותר, בין היתר בהשפעת אסכולת פריז (Ecole de Paris). בתקופה זו החל ציורו של ראובן להפוך רך יותר, והאור החזק ששלט בציוריו בשנות ה 20- הועם קמעה. הוא הרבה לצייר את צפת ואת ירושלים וסביבותיה, על עצי הזית שבהן, אשר הפכו מזוהים עמו כל-כך. הסגנון הנאיוויי, ההשפעה הפרימיטיביסטית והפאלטה הבהירה והבסיסית התחלפו בציור נטורליסטי יותר, מגוון בצבעוניותו, אפוף אווירה מיסטית ומאופיין בתיאור אידילי של התמזגות האדם עם הטבע. ” ”נביא בעירו” יצירתו המוקדמת של ראובן רובין 1923-1914 ”, 2006 , אוצר אמיתי מנדלסון, מוזיאון ישראל, עמ׳ 11 .