בידספיריט | נחום גוטמן

נחום גוטמן - 1980 – 1898. כובסות, 1951 , שמן על קרטון מוצמד לבד, 35X50 ס”מ, חתום ומתוארך. מקוריות הציור אושרה ע”י פרופסור חמי גוטמן, בן האמן. יש משהו מופלא במבטים ששולח תינוק אל סביבתו. אנחנו, שראיתנו טיפה מחמת שיגרה וכמעט שאיננו מבחינים עוד בפלאי היקום, קשה לנו לרדת לעומקה של הראשוניות הכשופה שבה מתבונן ינוקא בעולמו. הכל בעיניו חדש ומרתק, הכל מעין בדיקה מדוקדקת, הכל מעורר התפעלות עצומה: הצורות והצבעים ותנועת גרמים בחלל, והאופן שבו ערוכים האנשים והחפצים במרחב עד שקצתם בולטים מאוד וקצתם נבלעים ברקע; והקווים והגוונים המתחברים יתר בהרמוניה כה מושלמת, שאי אפשר שלא להריע לה בגרגור של שמחה. זו חוויה של שבועות מעטים, ומהר מאוד היא שוקעת בתהום הנשיה. שום דבר שקורה לאדם בחיים, שום מראה המתגלה לעיניו, שום חוויה אסתטית המזומנת לו, לא תדמה עוד להתוודעות הפלאית הראשונה אל חיוך של אם, אל כתם- צבע של צעצוע, או אל קווי השתי וערב שבכתה של מטת ילדים. הכל נעשה צפוי, הכל שייך לתחום החוויות הנשנות והולכות, שצבעוניותן ורעננותן מתמעטות והולכות. אלא אם כן מדובר בנחום גוטמן. תמיד חשדתי בו, בנחום, למראה נושאיו והביטוי שנתן להם, הוא הצליח, בדרך מסתורית, לשמור עד זקנה ושיבה על הראיה הראשונית הקסומה של תינוק. שכן ציי לא צורות וצבעים בעלמא, אלא גם התפעלות ממראם. לא צריך היה להתבונן הרבה ביצירתו, למן האיורים הפשוטים ביותר ועד הבדים הזוהרים ביותר, כדי לגלות שהנה אמן המאוהב בנושאים שאותם הוא מתאר, והוא מגלה בהם לא רק פנים חדשות אלא גם איזו משמעות ראשונית ששאר האמנים, מחמת תחכומם, שוב אינם מסוגלים להבחין בה. באופן טבעי ראה בילדים את קהל הצרכנים העיקרי של אמנותו. שלא כמבוגרים, יכלו לתפוס על נקלה את העקרון שהדריך אותו בדרכו האמנותית. ש”פשוט הוא יפה”, וככל שיצירה נעשית מורכבת יותר, ככל שהאמצעים שהיא נזקקת להם נעשים מרובים יותר, כן הולך ומתנתק הקשר הישיר בין היוצר וקתלו. בין נחום ובין הילדים נוצר קשר של הבנה למן המפגש הראשון. הסיבה העיקרית לכך הייתה, כמובן, שהוא עצמו נשאר ילד עד סוף ימיו” לא רק בראייתו, אלא גם בתמימותו ובהומור הפשוט והטוב שלו, אך טבעי היה שיאייר סיפורי ילדים, ואחר כך גם יכתור אותם, וכל ימיו לא יוכל להינתק, בנושאיו ובטכניקה שלו, מן הציור הפשוט, המיידי, הבלתי-אמצעי. היה צורך בשנים כדי שהחברה הישראלית תכיר בעובדה שיושב בתוכה פנומן: האנס כריסטיאן אנדרסן של הציור הישראלי, הפונה לכאורה אל הילדים, אבל יש עמו בשורה גדולה דווקא למבוגרים. שורתו של נחום הייתה, שיש איזה יופי עמוק בדברים הישנים של תל-אביב, בעדויות המטות לנפול של עיר בראשיתה, ברוח המזרח התלוי עדיין באווירה, בסגנון הפרברי של שכונותיה הישנות. שמואל שניצר, הילד הקסום של תל-אביב הקטנה, עיתון מעריב, 4.12.1980