בידספיריט | מרדכי ארדון

מרדכי ארדון - 1992 – 1896. בראשית ברא אלוהים, שמן על נייר מוצמד לבד, 57x84 ס”מ, חתום. ברבות מעבודותיו שילב ארדון את כתבי הקודש. המוכרות שבהן הן הויטראז' חזון ישעיהו ( 1982-84 ), הטריפטיכים מיסה דורה ( 1958-60 ), מחווה לירושלים ( 1965 ) ובשערי ירושלים ( 1967 ), והציורים מגילות ( 1960 ), גווילים ( 1966 ), וקולופון ( 1988 ). לעיתים בחר ארדון בכתב העברי הקדום ולעיתים בכתב האשורי, המרובע. פעמים שהכתב בציוריו כמעט בלתי קריא ופעמים שהוא ברור, מובחן, מהווה חלק דומיננטי ביצירה אך אינו היצירה עצמה. יוצאות מן הכלל היא סדרות ההדפסים The Creation ו- Le Signe et L'Acte מראשית שנות השמונים בהן אותיות ומילים מהוות את מרכז היצירה. נראה שאף הציור שלפנינו הוא מאותה התקופה. בציור זה שני חלקים, נפרדים לכאורה. לשני חלקיו רקע אחיד, דמוי קלף, כהה לפרקים ובהיר לפרקים. אין מדובר בקרעי גווילים אשר משולבים ביצירה אלא בקלף שלם, גדול ממדים, שאורכו, 58 ס”מ, זהה לאורך המקובל של ספרי תורה. בצידו האחד מצטט ארדון את הפסוק הראשון בתנ”ך. לכתיבת הפסוק השתמש ארדון בגופן שדומה לכתב הסת”ם האשכנזי. האות הראשונה בפסוק גדולה מחברותיה וצבועה באדום. בין השורות ניתן להבחין בסימוני שורות עדינים, בהתאם להלכה ”מסרגלין בקנה” אשר מחייבת לשרטט שורות על גבי יריעות הקלף. בצידו השני מתוארת בריאת העולם. תיאור הבריאה של ארדון מינימליסטי. כל יום נתחם בעיגול. בין הימים הראשון והשלישי, השני והרביעי, והשלישי והשישי נמתח קו אשר מקשר ביניהם. תיאור היום הראשון מפריד בין האור ובין החושך. ביום השני מפריד הרקיע אשר פס כחול במרכזו בין המים שמעליו ובין המים שמתחתיו. את היפרדות היבשה מן הימים ואת בריאת הצומח מייצג עץ בודד, שעל ענפיו פירות אדומים. השמים שנצבעו בכחול כהה ובמרכזם שמש אדומה וירח בהיר ומואר מתארים את הבריאה של היום הרביעי. מחיות העולם אשר נבראו ביום החמישי בחר ארדון בצמד דגים, ואילו בתיאור בריאת האדם שולב סיפור עץ הדעת. חווה נותנת לאדם את פרי העץ האסור כאשר ירח חרמשי, אולי יוניקי, דמוי רחם, ואולי פאלי, מפריד ביניהם. הקשרים בין ציורי הבריאה רבים. האור שנברא ביום הראשון מאיר את הירח ביום הרביעי. הפרי, ככל הנראה תפוח שנברא ביום השלישי חוזר ביום השישי, ומזכיר את הדגש שמופיע באות הראשונה בפסוק ואת השמש שנבראה ביום הרביעי. המים, בצבעי טורקיז ותכלת, שנפרדו ביום השני הם סביבת המחיה של הדגים שנבראו ביום החמישי. השמש והירח מופיעים שנית, הפעם באופן סימבולי, ביום השישי, וצבעו הכחול של הירח השני זהה לצבע המים שמתוארים ביום השלישי. נראה אם כן שכל חלקי היצירה מאוחדים, ועימם התאחדו רבים ממאפייניו הקלאסיים של ארדון. הבריאה צוירה במבנה גיאומטרי שמזכיר את אילן הספירות הקבלי. השמש האדומה והמוכרת מכמה יצירות של ארדון ולצידה ירח כפול שדומה בצבעיו ובצורתו לצמד הירחים בחזון ישעיהו. קווי דמיון נוספים ניתן למצוא לטריפטיך בשערי ירושלים ולציורים אחרים שצייר בערוב ימיו. זו יצירה יוצאת דופן. מאופקת ואניגמטית, מרתקת ומעוררת מחשבה. ציור ייחודי אשר חלקיו משלימים זה את זה ומתכתבים עם המפורסמות שבעבודותיו. אריאל רם פסטרנק