בידספיריט | פנחס ליטבינובסקי

פנחס ליטבינובסקי - 1894 - 1985. פרשים ושקיעה, שמן על בד, 60X73 ס”מ, חתום. ספרות: פנחס ליטבינובסקי, גדעון עפרת, כרטא אמנות, 1998 , עמ׳ 127 (מצולם). בספר בעריכתי, ”פנחס ליטבינובסקי” (ירושלים, 1998), מלווה הציור הנוכחי בשם – ”שלושה ערבים בנוף לילי”. ואכן, לפנינו ביטוי נוסף למשיכתו הבלתי-נלאית של ליטבינובסקי לייצוג ערבים, שאותם גם הירבה לשדך עם חמור (”המחמר”, ”ילד ערבי רוכב על חמור”, ”ערבי וחמור”, ”ערבייה וחמור לבן”, ”ערבייה וחמור כחול, ועוד. ב- 1939 אף זכה ליטבינובסקי ב”פרס דיזנגוף” על ציורו, ”המחמר”). מן המפורסמות כישרון הרישום הווירטואוזי של הצייר. אך, כאן, בציור שלפנינו, התמסר האמן כל-כולו לצבע, תוך שבונה נוף לילי מכושף, מואר בירח-דם מאגי, לוהט בחום ואדום (”להט הטבע והאדמה, העצמים והדמויות”, תיאר ג.ינאי, הוא גבריאל טלפיר, ב”גזית” 1939 , את ציורי ליטבינובסקי). בתחילת שנות ה- 30 של המאה הקודמת, מכחולו של ליטבינובסקי השתחרר, לוח הצבעים נותר עז אך צומצם (לעתים, לכדי מונו-כרום), כף-הציירים שולבה אף היא, ההפשטה האכספרסיבית גברה. ”הרוטב החום”, כך כינה מרדכי נרקיס ב- 1934 את הגון שהיה אהוב אז על רבים מציירי הארץ ואשר שולט בציור הנוכחי. כאן, בלב שממה קסומה ודוממת, נעה לה משפחה ערבית על צמד חמורים, שכמעט ונבלעו בגוון האפלולי הסובב. שלא כדרכו, ליטבינובסקי השמיט כל תווי-פנים, מה שהעצים את המסתורין של הרוכבים. יאה לו לליטבינובסקי הזיווג הזה של בני-ערב ומאגיה. בביקורת על תערוכת-היחיד של הצייר במוזיאון תל אביב, 1944 , כתב א.ד.פרידמן: ”...זוהי אמנות לוהטת, שאשהּ וחומהּ לא פגו אף לרגע. [...] בין הקולוריסטים האמיתיים הספורים שבין אמנינו הוא הקולוריסטי ביותר. הוא כאילו באיזה מצב של שיכרות מתמדת, שיכרות מצבעים. כי הווייצ הבע היא אצלו אחת מחוויות הראשית.” (”דבר”, 19.5.1944) גדעון עפרת