בידספיריט | יוחנן סימון

יוחנן סימון - 1905 - 1976. סדר פסח, טכניקה מעורבת על קרטון, 100X80 ס”מ. ציור קיר שהיה תלוי בחדר הילדים בקיבוץ גן שמואל. מקוריות הציור אושרה ע״י איה בן צדף, בת האמן. הייתי קורא לציור הזה – ”נעורים”, והייתי משמיע ברקע את ”שירת הנוער” של שמואל בס משנות ה- 40 : ”שירת הנוער שיר עתידנו/ שיר התחדשות בניין ועלייה/ [...]/ כל עוד הנוער לנו במולדת/ קום יקום חזון עם ישראל.” יוחנן סימון לא צייר קשישים. לאורך שנות ה-50-40 , ”תקופת קיבוץ גן- שמואל” ביצירתו, הוא שב וצייר נוער, נערים ונערות, בעבודה, במחול, במשחקים, בספורט, במחנאות, בחגיגות וכו', ואת אלה שזר יחד בציורי-קיר גדולים בישראל ומחוצה לה (ברזיל, ארגנטינה) בבתי-ספר, בחדרי-אוכל, בקני ”השומר הצעיר”, ועוד. ב-1943 קרא סימון לארגון הציירים והפסלים של הקיבוץ הארצי לקדם את ציור-הקיר, בבחינת ”דרך חדשה לאמנות סוציאליסטית”. בשלב ראשון, הסתפק סימון בקיר בבית-הילדים בגן-שמואל (ממנו גם מגיע הציור הנוכחי), ”שם החל בקיץ 1943 את הקריירה המקומית שלו כאמן של ציורי-קיר.” (טלי תמיר, ”יוחנן סימון:דיוקן כפול”, מוזיאון תל אביב, 2001 , עמ' 78 ) סגנון הציור שלפנינו, על הקונטורים השחורים והעבים שלו, מבקש מאיתנו לתארך אותו בשנת 1948. הנער המיוצג ארכיטיפי, על גבול המיתולוגי: עלם מונומנטאלי עירום, שזוף, רק אזור-בד למותניו, גיבור קדום... על זרועו השמאלית שרידי אזיקים, מהם השתחרר, וביחד עם הענן הכבד והשמש המפציעה (קרניה מעוצבות בסגנון ”אר-דקו”), מסמל ”שחר של יום חדש” למחרת מלחמת-העולם והשואה. עם אלומת השיבולים בימינו – סמל ל”הקוצרים ברינה”, מתאחד הנער המשיחי עם יוני שלום ועם טלה מפזז – ברית הנעורים והטבע האביבי, הפורח, המתחדש. גדעון עפרת