בידספיריט | רפי לביא

רפי לביא - 2007 - 1937. מחלקת יולדות תל השומר, 1969 , שמן, קולאז׳ וטכניקה מעורבת על בד, 100X81 ס”מ, חתום ומתוארך. חתום ומתוארך מאחור. רבים עמדו על הקשר של לביא עם מסורות הציור שקדמו ליצירתו בארץ, מחד הציור המופשט, ומאידך הציור הנרטיבי שנרתם בשירות המערכת האידאית של הוויית המדינה. הוא מעיד על עצמו: ” מעולם לא ראיתי עצמי כאמן אוונגרדי. תמיד הושפעתי – מאריה ארוך, מאביבה אורי, יותר מאוחר מזריצקי, מהנעשה באמנות העולם. לאורך כל דרכי הושפעתי (אם כי בצורה עקיפה) מיגאל תומרקין. מעולם לא רציתי להרגיז בורגנים. ניסיתי לעשות ציורים שבעיני היו יפים”. הציור המוקדם של לביא, בה במידה שהוא ממשיך את תמורות ההפשטה, הוא נוקט עמדה שבאה להזיר אותו ממסורת עשייה קבועה שבתוכה הוא נתון. ניתן לפענח את הקריאה והכתיבה של לביא את ארוך ואת אורי כרדוקציה של המטען המטאפיזי והאמוציונאלי של הקו, כתמרון שמכוון להמיר את מטען הנרטיב בחיבור-קווני-חמרי של המצב הציורי עם הפוליטי. המרה זו באה לביטוי במעבר מן ה”שרבוט” למה שלביא עצמו מכנה ”קשקוש” (”אני עושה קשקושים נהדרים. אני אוהב את המילה קשקוש יותר מהמילה החסודה שרבוט”) – כשהאחרון למעשה נגזר מהראשון, אך בו בזמן מהתל בו כדי למנוע את מיידיות הפרשנות הטרנסצנדנטית שלו. ניסים גל, ספר התערוכה, 90 שנה של אמנות ישראלית, מבחר מאוסף יוסף חכמי – הפניקס הישראלי, מוזיאון תל-אביב לאמנות, עמ’ 402 .