בידספיריט | נחום גוטמן

נחום גוטמן - 1980 - 1898. כרכרה ביפו, שמן על בד, 54X81 ס”מ, חתום. מקוריות הציור אושרה ע”י פרופסור חמי גוטמן, בן האמן. נחום גוטמן היה ונותר אחד מהיוצרים העבריים הנחשבים בתולדות האמנות של ישראל וכמי שיצירתו תיארה מאז ומעולם את קסמה של ארצנו, את נופיה ואת ההווי הייחודי שלה בשנותיה הראשונות. ואכן, ביצירתו של נחום גוטמן אין ולא היו תקופות . לא נוכל למצוא בהן מוקדם ומאוחר ולאורך כמעט שבעה העשורים שבהם פעל, החל בגיל 16 כשלמד אצל אבל פן בבצלאל וכלה בגיל 82 כשנפטר, לא חלו שינויים של ממש בסגנון עבודתו ובנושאי יצירתו. בנושאים שבהם עסק גוטמן בציוריו לפני עשרות שנים הוא הוסיף לעסוק עד יומו האחרון ובכישרון רב. ורובם מתוך האוצר הבלום של זיכרונותיו שרק מעטה דק של אגדה עוטף אותם עכשיו. דוגמא נאמנה לכך מהוות תמונות הכרכרות של גוטמן משנות ה-50 וה-60 . בגעגועים רבים זוכר גוטמן את הימים הקסומים ההם - ימיה של תל אביב הקטנה כשהכרכרות היו מגיעות מיפו והיוו חלק בלתי נפרד מתמונת החיים דאז. נחום גוטמן אהב לצייר את הסוסים המפוארים מאוד דוהרים כשהם נהוגים בידיו של העגלון הערבי בעל הגוף המלא. בציור הייחודי שלפנינו מוצגות דווקא שתי נזירות לבושות בשחורים כשהן קפואות וללא תנועה כאילו נוצקו בגבס ועל פניהן כיסוי בד המגן עליהן מפני הרוח המנשבת במרץ בעת דהרת הסוסים היה בכך כלהציג מעין אירוניה לפיה הנשים הנוצריות הללו נישאות על כרכרתו של העגלון הערבי שמריץ את סוסיו אך גם כוח ועליצות לנוכח העובדה כי מי שמתאר בשקיקה את המופע הזה הוא דווקא צייר עברי. הסוסים שהובילו את הכרכרות בציוריו של נחום גוטמן היו חמושים בראשים מוארכים בצבע לבן והיוו בעצם משקל נגד למראה הנזירות שעוטות כיסויי ראש שחורים כצבע עיניהם של הסוסים. ועיני הסוסים נראות בציור עצובות ואנושיות . החיבור בין צייר עברי , עגלון ערבי ונזירות נוצריות ביצירה אחת שמתארת כרכרה רתומה לסוסים ”אנושיים” משקף היטב את זיכרונותיו של גוטמן שהגיע ארצה בגיל 7, גדל בנווה שלום שהייתה שכונה יהודית על גבול יפו ולמד בנוה צדק ולאחר מכן התגורר באחוזת בית שמסמלת את ראשיתה של העיר תל אביב. הציור ”כרכרה ביפו” הוא פרי עמלו של נחום גוטמן במיטבו שלמרבה הצער זכה בפרס ישראל רק בשנת 1978 , שנתיים לפני פטירתו. ד”ר אמיר גבע