בידספיריט | יוחנן סימון

יוחנן סימון - 1976 - 1905. נוף, 1966 , שמן על בד, 27X35 ס”מ, חתום ומתוארך. בה-במידה שסימון שילם בציורי המדבר שלו את חובו למיתוס הציוני של אהבת הארץ - הוא עשה בחולות הנגב שימוש דומה לזה שעשה קלוד מונה ( Monet ) בפני השטח של המים: הוא ראה בהם מישור דו-מימדי, המתאחד עם פני השטח של הנייר ומהווה מצע להפשטה ציורית. על הרקע הצהוב-חרדלי של חולות הנגב פיתח סימון קבוצה של דימויים מדבריים: גוש סלעי גדול, אוהל בדואי שחור המשוך בחבליו אל האדמה, עץ בודד וצמחייה קוצנית. את אלה עיבד לכתמים וקווים שהרכיבו קומפוזיציות שונות. הסלעים המדבריים, במונוכרום חום-אפרפר, מונומנטאליים במיוחד כאשר הם ממלאים את רוב שטח הבד בציור סלעים בנגב מ - 1956 (ר’ לוח 58). באמצע שנות ה - 50 - לאחר שחווה את הנוף הדרום אמריקאי במסעו הראשון ליבשת הלטינית - החלו נופי הנגב בציוריו מתאחדים עם צוקי ברזיל, והצמחייה המסוגננת קיבלה השראה מכיוון חדש. הנגב, שהעסיק את סימון עד סוף שנות ה - 50 , הפך למדבר אוניברסאלי החף מן הקונוטציות הציוניות המוקדמות. טלי תמיר, יוחנן סימון: דיוקן כפול. עמ’ 158 , מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2001.