בידספיריט | ראובן רובין

ראובן רובין - משפחת הדייג, שמן על בד, 73X61 ס”מ. חתום. חתום ומתואר מאחור. מקוריות הציור אושרה ע”י גב’ כרמלה רובין, בית ראובן, תל אביב. מרגע הגיעו ארצה ב- 1923 , גילה ראובן רובין עניין אמנותי בדייגים. כבר בסדרת חיתוכי-העץ מאותה שנה, ”מבקשי אלוהים”, כלל אחד בנושא ”הדייג מן הגליל”, בו עיצב דייג בעל חזות יהודית-משיחית, הפורש רשת עם דגים למרגלותיו. ציור-שמן מקביל (שאבד) גילה שהדייג הנדון ניצב על סירה. משיחיות וזיקה רליגיוזית יהודית- נוצרית אפיינו את ציוריו המוקדמים של ראובן, ובהתאם, אין להפריד בין נושא הדייג בציוריו דאז לבין ”נס הדגים” שחולל ישוע בכינרת על-פי ”הברית החדשה”. הנה כי כן, באותה שנה, צייר ראובן את ”דייג בטבריה”, ועתה – עם הכינרת ברקע – הגדיל את דמותו של הדייג, העומד על החוף, עוטה בגד ערבי לבן (מופשל מעל לברכיו) ואוחז בסל-נצרים ובתוכו דגים. שנה לאחר מכן, ב- 1924 , הנושא הוא במפורש ”דייג ערבי”, לראשו כד זכוכית ובו דגי-זהב ומאחוריו צמד ערביות. דגי-זהב – סמל ברכה - במיכלים למיניהם היו נושא היותר שכיח בציורי ראובן שמאז 1923 . בציור ”מוכר דגי הזהב” מ- 1929 , ערבי ניצב לרקע ים (חולצת בגוון זהוב, כמו היה הוא עצמו דג-זהב...), אוחז דג-זהב בידו האחת ונושא על כתפו צנצנת זכוכית מלאה דגיגים זהובים. אך, בינתיים, לא רק הווי המזרח ונופיו כבשו את ציורי ראובן, אלא גם נושא המשפחתיות: עוד ועוד משפחות, יהודיות וערביות, צוירו בידיו, בהן ”משפחת דייגים יפואית”, ציור מ- 1927 : פה, הדייג הערבי (בידיו דגים תלויים, שאותם הוא כמו-מגיש לנו), רעייתו ובנו התינוק - שלושתם יפים ונעימי-סבר, ניצבים לרקע הים (שמלת הדייג בגווני הים, חולצתו הוורודה מהדהדת-משהו את גוון הדגים). מכאן ואילך, שב ראובן פעמים רבות לנושא הדייג ואל נושא משפחת הדייג (”משפחת דייג” – רישום ואקוורל מ- 1935 ; או:”משפחת דייג טברייני”, 1954-1946 ; או: ”משפחת דייגים מתקנת רשתות” – רישום ואקוורל מ 1947- ; ועוד). הנושא שב ועלה, גם כששפת ציורו של ראובן השתנתה, ולמשל נקטה בקווי-מִתְאר שחורים, ולחילופין, נקטה ברכּות הגוונים וברישום חרוט בלבן, כבציור שבמכירה הנוכחית. אלה המכירים מקרוב את יצירת ראובן, יודעים עד כמה קשה לנתק עד תום את מוטיב המשפחה בציוריו מנושא ”המשפחה הקדושה” מהמיתוס הנוצרי. וכך, ציור ושטיח של ראובן מ- 1966 נקראים ”נס הדגים” ומייצגים דייג ובידיו רשת מלאה דגים. אם כן, הציור הנוכחי מ- 1961 הוא עדות נוספת למזיגה שמיזג ראובן בין סגידתו למזרח ולדמות הערבית ולבין משקע רליגיוזי, אשר גם כשהוא עמום ורחוק, עודנו רוחש כאן. גדעון עפרת