בידספיריט | לאה ניקל

לאה ניקל - 1918-2005. ללא כותרת, 1971 , שמן על בד, 81X81 ס”מ, חתום ומתוארך מאחור. באמנות הישראלית של שנות ה- 50 מזדקר הציור המופשט של חגית לאלו ושל לאה ניקל ( 1954 ואילך) כנושא אופי שונה מזה שרווח אז סביבן. במבט ראשון בולט ייחודה של עבודת הצבע בעבודתן, המינון הגבוה של האדום בציור (שאולי אפשר לייחס לו, בהקשרים היסטוריים וחברתיים מסוימים, משמעות פמיניסטיות מובלעת). עזות הצבע והמבע הרגשי-חושני לא מתמסרים ל”ליריות” האופיינית להפשטה הציורית של ”אופקים חדשים”, ובכך פותחים פתח לציור רענן ובלתי אמצעי, שלא היה כמותו באמנות הישראלית קודם לכן. (...) באמנות הישראלית של שנות ה- 50 , אמנות נשים נתפסה במושגים האוניברסליים של התקופה כענוגה, טבעית ותמה, ועל לאה ניקל נאמר שהיא מציירת כפי שציפור שרה. אך עבודתן של אביבה אורי, לאה ניקל וחגית לאלו לא ענתה לציפיות גבריות של ”יד ענוגה” והיתה פיוטית אך נועזת, מדויקת וחדשנית. ערנות חדה לתדר הזמן מתגלה לא-אחת מחוץ למרכז ההגמוני, ושלוש אמניות אלה – שלא ביקשו לעצמן דימוי של ציפור מזמרת ולא הסתפקו במובלעת הבית ובווידוי אישי – חושפות כאן ציור פורץ דרך, שירה חובקת שמים וארץ. גליה בר אור, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, משכן לאמנות עין חרוד, 2008 , עמ’ 199-203 . מקוריות הציור אושרה ע”י מירה אבגר, נכדתה של האמנית..