בידספיריט | מכתב שליחות לשד”ר רבי יחזקאל

מכתב שליחות לשד”ר רבי יחזקאל אליעזר אבואלעפיא, בחתימת גדולי רבני טבריה. טבריה, תקפ”ז [1827]. 'לקינו ונטלו את ממונינו ולא נותר לנו בלתי אם גויתנו ואדמתנו אדמה הק'... ואחרון הכביד חרפת רעב אשר לא היה לעולמים והן אשתקד ויעל הארבה ויאכל גם אכול את כל ירק ועינינו רואות וכלות בצערן של תלמידי חכמים ויתומות ואלמנות ואין לאל ידינו להושיע'. תב שליחות לשד”ר רבי יחזקאל אליעזר אבואלעפיא היוצא לערי איטליה מטעם קהילת טבריה, להצלת תלמידי החכמים ועניי העיר, מחובות ומחרפת רעב. בחתימותיהם של חכמי העיר. טבריה, [תקצ”ב 1832]. [1] דף, נייר מקופל. כתיבת סופר נאה. בשולי המכתב חתימות מסולסלות של חכמי טבריה: * רבי יוסף דוד אבואלעפיא (הראשון)  - בנו של רי יששכר אבועלפיה בן הגאון רבי חיים אבועלפיה מחדש הישוב היהודי בטבריה. כהן כרב בדמשק ומשם עלה לטבריה. יצא כשד”ר לארם צובא בשנת תקע”ז, נפטר בטבריה בשנת תקצ”ז. הסכמה ממנו על ספר פאת השולחן להגר”י משקלוב. * רבי אהרן אלחדיף – מחכמי טבריה, חתום על הסכמות, אגרות שליחות ומסמכים עם גדולי חכמי טבריה. * רבי יהודה נחמד – מגדולי חכמי טבריה ומהרבנים הבולטים בה בתקופתו, נולד בטבריה בשנת תקכ”א ופעמיים יצא כשד”ר לטובת הישוב היהודי בה. נפטר בשנת תר”ז. * רבי יששכר אבואלעפיא – בן רבי יוסף דוד הנ”ל. מחכמי טבריה. בשנת תר”ל נבחר לרב בקהלת צדון ונפטר שם באותה השנה. * רבי אברהם אשכנזי – מחכמי ורבני טבריה. יצא כשד”ר בשנים תקע”ח ותקפ”ו. * רבי חיים שמואל הכהן – המכונה קונוורטי . מגדולי חכמי טבריה בדורו. נולד בסופיה בשנת תקנ”ב, עלה לטבריה ולאחר רעש תקצ”ז היה בין מקוממי ההריסות. יצא מספר פעמים כשד”ר טבריה לתורכיה ואיטליה. ביוזמתו נבנה בית הכנסת הגדול שעל מצבת רבי מאיר בעל הנס. נפטר בטבריה בשנת תרל”ג. * רבי יוסף ן' גבאי – מחכמי טבריה. יצא כשד”ר למרוקו בשנת תקע”ה, תשובה ממנו מתקופת שליחותו שם נדפסה בשו”ת משפטים צדיקים. השליח רבי יחזקאל אליעזר אבולעפיא (תקל”ג בערך-תרי”ט, 1773-1859) - מגדולי חכמי טבריה, שד”ר לקהילת האשכנזים והספרדים בעיר. חתנו של רבי חיים נסים אבולעפיא (הרב חנ”א), ובנו של השד”ר טבריה לערי טורקיה, רבי מיכאל רפאל שבתי אבולעפיא, מצאצאי רבי חיים אבואלעפיא מחדש היישוב היהודי בטבריה. בחודש אב תקפ”ז (1827) נשלח מטבריה לאיטליה. כתב השליחות שלו, המצוי לפנינו, הובא על ידו לדפוס בליוורנו, על מנת לחלק אותו בין הנדיבים. שליחות זו נמשכה לפחות עד לשנת תקצ”ה. בשנת תקצ”א, הוא הביא לדפוס בליוורנו את הספר 'בן המלך והנזיר' והוסיף לו הקדמה, וכן כתב הסכמה בפדובה לספריו של רבי מרדכי שמואל גירונדי. בשנים תקצ”ח-תקצ”ט היה שד”ר לערי צרפת. בזקנותו חזר לטבריה. בראש כתב השליחות הותיר הסופר מקום ריק לכתיבת שם הקהילה - אליה הוא עתיד להישלח. מאוחר יותר מולא בכת”י אחר: ”ווירצילי יע”א” (איטליה). כתמים ומריחות דיו, סימני קיפול, מצב בינוני-טוב.