בידספיריט | מכתב מאת הגאון הגדול רבי

מכתב מאת הגאון הגדול רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר. מתקופת ישיבת מיר בפולין, תרצ”ט [1939]. 'מה שהשקפתו העתיד על האמעריקא, הדבר הזה מדאיב מאד כי מי יוכל לתאר את תמורת החיים הכרוכה לו בבואו לארץ החדשה... וממש דוה לבי שהוא רוצה לבנות עתידו שמה... אוי ואללי למה זוכים שם אנשינו' – מכתב מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל לגיסתו מרת זלטה, לקראת חג הפסח, תרצ”ט [1939]. [[1] דף, בכתב ידו וחתימתו של הרב פינקל. הגאון האדיר רבי אליעזר יהודה פינקל (תרל”ז-תשכ”ה) - ראש ישיבת מיר ומייסדה מחדש אחר השואה, מגדולי הדור חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. בנו של הסבא מסלבודקא רבי נתן צבי פינקל, תלמידם של הגר”א גורדון מטלז, הגר”ש שקאפ והגר”ח מבריסק. חתנו של הגרא”ב קמאי ראש ישיבת מיר ואב”ד העיר. הצליח להימלט מהשואה, עלה לירושלים והקים בה מחדש את ממלכת התורה ישיבת מיר, שעם השנים הפכה להיות המבצר התורני הגדול והכביר ביותר בעולם. כיהן כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל והיה אחד מגדולי קברניטי הדור. תוכן המכתב: הרב פינקל כותב לגיסתו כי הוא מחכה לתשובתה על דבר 'ענין נכבדות המוצע להר”מ נ”י', בנה. הוא הוסיף לתאר את הזעזוע שלו מכך ש'הרב ר' יחזקאל' מתכנן לעבור לאמריקה, בה אורבות סכנות רוחניות קשות לבני תורה. הרב כתב כי יותר טוב עבורו לעלות לארץ ישראל, בה יש סביבה מתאימת 'להצלחת החיים האמתיים ולבנות בנין נכון כמשאת נפשו, וגם בחומר יוכל לפלס את עתידו להיות במנוחה ושלוה בעז”ה'. הרב מבקש לקבל דיווח מפורט ממצבם של קרוביו, דורש בשלומם ומברכם בברכת החג. סימני קיפול, כתמי זמן קלים, קרעים קצרים לאורך קווי קיפול, מצב טוב.