בידספיריט | גלויה בכתב יד קדשו וחתימתו

גלויה בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו”ר המקובל המופלא הרה”ק רבי יחזקיה פיש ממאטיסאלקה – סוף שנות התר”צ רוב הגלויה עוסקת בענייני חולין ומשא ומתן של חסיד שהתייעץ עמו בענייני מסחרו, אך תוכה רצוף אמונה וחיזוק בעת הסתר פנים לקבל ייסורי חבלי משיח באהבה. בשלהי הגלויה כותב הרה”ק ממאטיסאלקא: ”כמעט אין בית ישראל אשר מודדים לו בכל עת במדה גדושה, והעיקר לקבל באהבה. כי בין כך ובין כך בא. לכל הפחות יקבלו באהבה, ובא לתכליתו הנרצה. אכן אם חס ושלום מבעט ביסורין, מי יודע”. כ”ק אדמו”ר המקובל המופלא הרה”ק רבי יחזקיה פיש ממאטיסאלקה (תרמ”ה 1885-תש”ד 1944, אנצי' לחסידות, ב, עמ' קפט) היה בן הרה”ק רבי אהרן ישעיה פיש אב”ד האדאס, וחתנו של רבי ישראל וולדמן מבורשא (מצאצאי ה”בני יששכר” והרה”ק מזידיטשויב). לאחר פטירת אביו בתרפ”ח מילא את מקום אביו ועבר להתגורר במאטיסאלקה. נודע כעובד ה' מופלג בחסידות ופרישות ובהתלהבות עצומה במסירות נפש, מתוך סיגופים ותעניות. עסק רבות בלימוד הקבלה בעמקות גדולה על פי שיטת קאמרנא וזידיטשויב. בשבע שנות חייו האחרונות ”היו רובי תורותיו ושיחותיו על ענין מסירות נפש, ועורר שצריך כל איש ישראל להיות מוכן אפילו להשרף באש ולמסור נפשו על קדושת שמו יתברך”. מאסרו חג פסח תש”ד שהה בגטו במטיסאלקה כחודש ימים. במשך כל אותו זמן דיבר מענייני ביאת המשיח ומסירות נפש. בכ”ח אייר נרצח על קידוש השם באושוויץ. לאחר הירצחו מצאו באחד מספריו שהשאיר בגטו פתקה ובה ”שם ויחוד שצריך לכוין בעת מסירת נפש על קידוש השם” (אלה אזכרה, ד, עמ' 70-75). מכתביו נדפס ספר ”לב יחזקיה” על התורה. מצב טוב. כתמים. סימן קיפול.