בידספיריט | שלשת כרכי ספר הזהר דפוס

שלשת כרכי ספר הזהר דפוס סלאוויטא, תקפ”ד-תקפ”ז כרך ראשון הוא ממהדורת סלאוויטא תקפ”ז, ושני הכרכים האחרים הם ממהדורת סלאוויטא תקפ”ד. שתי המהדורות נדפסו על ידי רבי שמואל אברהם שפירא בן הרב מסלאוויטא, כמפורש בדפי השער. כרך ראשון, בראשית: [4], רנא; יז דף. שני הדפים הראשונים שוקמו והודבקו מעותק אחר. קרע בדף השער. החלק החסר בדף השער שוקם על ידי השלמה מדף השער של מהדורת סלאוויטא תקפ”ד. 21 ס”מ. מצב טוב-בינוני. סימני עש וכתמי רטיבות בחלק מהדפים. קרעים בדף האחרון. כרך שני, שמות: [1], רעח דף. 21 ס”מ. מצב טוב-בינוני. שני הדפים הראשונים שוקמו והודבקו מעותק אחר. סימני עש ובלאי בחלק מהדפים. כל דפי הספר שוקמו. כרך שלישי, ויקרא-דברים: קטו, [1], קיז-שט דף. 21 ס”מ. מצב בינוני. ששת הדפים הראשונים שוקמו והודבקו מעותק אחר. סימני עש. כתמי רטיבות. בלאי. כל דפי הספר שוקמו. כריכות עור חדשות. על בית הדפוס שבסלאוויטא, ומייסדו רבי משה שפירא אב”ד סלאוויטא: בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק”נ-תקצ”ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר רבי משה שפירא (תקכ”ב-ת”ר), שהיה בנו של הרה”ק רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת”ם, לשרטוט, גילוף וחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק”נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של בעל התניא. בעל התניא כותב עליו: ”המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים”. הרה”ק רבי מרדכי מטשרנוביל כותב עליו: ”הצדיק האמיתי אשר האיר עיני ישראל בכל מקומות מושבותיהם זה יותר מארבעים שנה החל עשות אך טוב לישראל במכבש הדפוס המהודר שלו בכל ספרי קודש גדולים וקטנים, חדשים גם ישנים, בניירות יפים ואותיות מזהירים ככוכבים”. מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם.