בידספיריט | שלשה מכתבים מופלאים מלאים בגילויים

שלשה מכתבים מופלאים מלאים בגילויים שמימיים ועמוסים בברכות רבות בכתב יד קדשו וחתימותיו של המקובל הצדיק הנסתר רבי יוסף וואלטוך – נכתבו אל ידיד נפשו הגאון הצדיק המופלא רבי יהודה זרחיה סגל רבה של קרית שלום בתל אביב – תמוז תשי”ח סיפורים מוסמכים על גדולי החסידות בכתב יד קדשו של הרה”ק רבי יוסף וואלטוך במכתבים שלפנינו מגלה הרב וואלטוך על כוחם של צדיקי דורו: הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב ועל הצדיק הנסתר רבי יהודה פטילון לפנינו שלשה מכתבים בכתי”ק כתובים וחתומים בידי הצדיק הנסתר הרה”ק רבי יוסף וואלטוך. אחד מהם גדול יותר, ושניים מהם יחסית קטנים יותר, אך בשלשתם מתנוססות חתימות יד קדשו. במכתב הגדול יותר הוא חותם בשם אמו: ”הק' יוסף בן שרה עטי'”, ובשניים הקטנים יותר הוא חותם בשם משפחתו: ”הק' יוסף וואלטוך”. בתחילת המכתב הגדול מברך הרב וואלטוך ב”רפואות וישועות וחיים טובים ומאושרים וכל טוב סלה”. בהמשך המכתב מספר הרב וואלטוך סיפור מופלא על זקנו הרה”ק רבי יחיאל מזלוטשוב שהיה רגיל שאביו הרה”ק רבי יצחק מדרוהוביטש מתגלה אליו בהקיץ כל לילה כדי ללמוד עמו, ופעם עברו ג' לילות בלי שאביו יתגלה אליו כמימים ימימה, עד שנודע לו מאביו שהיה זה משום שהגיע אליו עני מדוכא ביסורים כדי שיתפלל לישועתו, ובמקום שהרי”מ מזלוטשוב יעורר עליו רחמים לפני השי”ת, במקום זה החל לנחמו ש”כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ואמר לו שישמח ביסורין כי הם ממרקים העוונות”, ואמר לו אביו שבשמים לא מרוצים מדיבורים אלו, כי היה צריך לסנגר עליו ולעורר עליו רחמים וזכות כדרך הרה”ק מברדיטשוב, ”וחביבין ישראל שנקראו בנים למקום”. במכתב השני מגלה הרב וואלטוך מסוד ה' ליראיו: ”אמרו לי בחלום שרוצים לקחת צדיק אחד גדול מן העולם, וצריך לבקש רחמים על זה שלא יעדר שום צדיק מן העולם”. בהמשך הוא מספר שלידידו הצדיק הנסתר רבי יהודה פטילון ”אמרו לו בחלום שני זקנים שיש איזה גזירה על שונאי ישראל ישראל ב”מ [=בר מינן], וצדקה ותשובה מבטל כל הגזירות, ותפלה לא אמרו לו, כי הוא בעצמו עמוד התפלה...”. בסיום המכתב השני הוא מסיים בברכה: ”ויכתבנו ויחתמנו בספר צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים ושלום”. במכתב השלישי מייעץ הרב וואלטוך לידידו הרב סגל עצה להיפקד בזחו”ק: ”והייתי מייעץ לכבודו לגשת לאדמו”ר מלעלוב שליט”א [=הרה”ק רבי משה מרדכי בידרמן] ולתת לו פתקה מפורשת עבור בנים, ובעזהשי”ת יהי' לכם ישועה גדולה מן השמים בבני וחיי ומזוני רויחי”. הצדיק הנסתר, רבי יוסף וולטוך (תרפ”ב-תשמ”ג) היה מצאצאי המגיד רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. היה מראשי חבורת הצדיקים הנסתרים מתל-אביב, בהם ”הסנדלר” (רבי משה יעקב רביקוב), ”הרצף” (רבי אברהם פיש), ”הצייר” (רבי יהודה פטילון) ועוד. רבי יוסף וולטוך הרבה להשתטח על קברי צדיקים ובמקומות הקדושים והיה פועל ישועות בתפילתו. היה בעל ייסורים כל ימיו, ולא זכה לזש”ק (כמו רוב ”הנסתרים”), ואף על פי כן עבד את השי”ת כל ימיו בשמחה עילאה. סיפורי מופת שמיימיים ופלאיים של גילויי רוח הקודש התהלכו אודותיו מפה לאוזן עוד בחיים חיותו. נפטר פתאומי לאחר שהתעלף בתוך מערת ”האידרא”. הרב בן ציון מוצפי שליט”א שזכה להכירו כותב עליו: ”... תלמיד חכם גדול היה, חסיד, היה, ענוותן ושפל רוח היה, בעל יסורים רבים היה, נחבא אל הכלים... זכיתי ולמדתי עמו ואולי הרבה, צנצנת מלאה מכל מיני מעדני התורה, תלמוד ומדרשים, זוהר וקבלה, מפרשים וספרי מוסר, פוסקים וספרי הלכה, הכל היה מונח במוחו, גם ידען גדול היה בקורות העתים ובהיסטוריה של דברי ימי עמנו, לא היה חכם שחי באיזה דור שיהיה או מחבר ספר, שהוא רבי יוסף וולטוך ז״ל לא ידע את שמו ואת זמן תקופתו, חלק כבוד גדול לכל חכמי התורה שוכני עפר, ולהבדיל החיים על הארץ. ידע מכאובים, חוליים, ושתק וקיבלם בדומיה, נדד ממקום למקום וספריו וטליתו ותפילין שלו עמו, התוודע לרבים מגדולי הדור, ובפרט אותם שהיו דוגמתו נחבאים אל הכלים, חי בחדר צנוע מאוד, רוב ימיו בודד היה, כי לא עלינו אשתו חולה היתה ומאושפזת, חגים ומועדים , שבתות וימי חול העביר לבדו בינו לבין קונו, כשאין לו מאומה מהעולם הזה, ואפילו מי שיכבס לו מטפחת או גרב, קדוש היה, ענק היה, ולא הסכים שיספרו בשבחו או ידעו על מעשיו הנסתרים”. [3] דף. 18 ס”מ. מצב טוב. סימני קיפול.