בידספיריט | [3] מסמכים מפולמוס צוואת הקאיד

[3] מסמכים מפולמוס צוואת הקאיד נסים שאמאמא -  מקבץ פסקי דין לאישור הצוואה, בכתב יד ובדפוס, מאת רבי אברהם פאלאג'י, רבי יעקב שאול אלישר, רבי יחיאל בר אדון, רבי שלום משה חי גאגין ורבי יעקב קושטא. * ”אחר אשר בינותי בכל ספרי דבי רב קמאי ובתראי... ועלתה הסכמתי עפ”י דין תורתינו הק'... כי הצוואה הנז' היא שרירא וקיימת ולא יפול דבר מכל הכתוב בצוואה ארצה”;  טופס אישור לצוואת הקאיד נסים שמאמא, הכולל את תרגום הצוואה מערבית. כתב יד בחתימתו ובחותמו של החכם באשי רבי אברהם פלאג'י, עם אישורים וחתימות נוספות בשפות נוספות. [1] דף, 82 ס”מ.  סימני קיפול, כתמים, מצב טוב. * ”והצוואה הנ”ל שרירא היא קיימת בל תמוט עולם ועד”; כתב יד פסק דין רבי יעקב שאול אלישר ובית דינו. ירושלים, כסלו תרל”ד [1873]. סימני קיפול, כתמים, מצב בינוני-טוב. [4] עמו', 20 ס”מ. כתב יד בחתימת יד קודשם של דייני ירושלים. מצורף גם צילום מודפס של אותו מסמך מתוך קונטרס ”ישמח משה”. * ”אז אמרתי אחר שאני ממקיימי הצואה לפי תורתינו הקדושה ולפי דתי עם ועם... להלחם עליו לנתוש ולנתוץ בנינו עד היסוד”; ידע מה בחשוכא, מאת רבי ישראל קושטא. ליוורנו, תרל”ח [1878]. השגות כנגד ספרו של רבי אליהו אלמליח, מגלה עמקתא [קונטריס מגלה עמוקות מני חשך, ליוורנו תרל”ח], שכתב לבטל את צוואת הקאיד נסים שמאמא. כ' עמו', 17 ס”מ. כריכת מעטפת, כתמי זמן קלים, הדבקות לחיזוק השדרה, מצב טוב-טוב מאוד.  רקע היסטורי: שר האוצר של תונס, הגביר ”קאייד נסים שמאמא”, מכונה ”נשיא ישראל”, ”השר הגדול”, ופיוט לכבודו הודפס בחייו (בתוך הגדה של פסח, ליוורנו, תרכ”ט). הוא נפטר בח' בטבת תרל”ג והובא למנוחות בליוורנו. הספדים ודברי קינה על פטירתו יצאו לאור בספר ”דיני שחיטה ובדיקה” (ליוורנו תרל”ג, הקינה מאת הרב ישראל קושטא פותחת במילים ”נפל שר וגדול באומתנו”) ובספר ”ישמח לב” (מאת רבי שלום משה חי גאגין. ירושלים, תרל”ח). השר שהה מספר שנים באיטליה ובצרפת, ובאחת ממסעותיו בפריז כתב צוואה, בחמישה העתקים, בהיותו בריא. את אחד מההעתקים הפקיד בידי השר כרמיו. בצוואתו הוא מוריש חצי מרכושו לאיש ולבנו הקטן, תוך נישול אחד מיורשיו, ואת שאר הרכוש ציווה לחלק כמתנות לישיבות בארץ ישראל ועוד. לאחר מספר שנים הוא נפטר בליוורנו, בלא שהניח צאצאים אחריו. לאחר מותו נמצאה צוואתו על ידי הרשויות, והיורשים מיד ערערו עליה. בין הרבנים נערך פולמוס באשר לתוקפה ההלכתי של הצוואה. על מקיימי הצוואה נמנו רבי אברהם פלאג'י שכתב שהיא סודרה ”עפ”י דת נפוליאון הראשון אשר כל דייני פרסייה ואיטאלייא [=צרפת ואיטליה] דנים עפ”י צוואה כזאת ומאשרים ומקיימים אותה בחוזק נמרץ באין פוצה פה כלל”. וכן רבי אברהם אשכנזי, רבי יעקב שאול אלישר, רבי יחיאל בר אדון, רבי שלום משה חי גאגין ורבנים נוספים מארץ ישראל, קושטא, אזמיר, מצרים ורוסיה (פסקם הובאו בקונטרס ”ישמח משה”), רבי אהרן עזריאל (בספרו ”כפי אהרן” ירושלים, תרל”ד), רבי ישראל קושטא (בחיבורו ”ידע מה בחשוכא”, ליוורנו, תרל”ח) על שוללי תוקפה של הצוואה נמנים רבי יעקב ספיר ( בספרו ”עדות ביהוסף” מגנצא, תרל”ד), הדיין מתונס רבי יהודה ג'ארמון דיין בתונס (בספר ”נחלת אבות”. ליוורנו, תרל”ז), רבני ישיבת תונס (בספר ”משפט הירושה”, ליוורנו תרל”ח), רבי אברהם אלמליח (”מגלה עמיקתא” ו”קונטריס מגלה עמוקות מני חושך” ליוורנו, תרל”ח), רבי אהרן אלחדיף מטבריה (בספרו ”זכות אהרן”, ליוורנו תרל”ג, וכן בספרו ”מפרי אהרן”, ירושלים תרס”ז), רבי יחיא אביטבול מצפת (בספר ”יקובל האמת” ליוורנו, תרל”ט), ועוד. רבי רפאל קובו אב”ד שאלוניקי כתב בספר ”קב ונקי” לקיים את צוואתו של שמאמא להפריש מעשר להקדשות ולישיבות, אך לחלק את הירושה הנותרת באופן שווה בין היורשים. ............................................... דברו אתנו ב whatsapp