בידספיריט | אלמנך יהודי. עורך: רפאל חמיזר,

אלמנך יהודי. עורך: רפאל חמיזר, ניצול שואה, מאויר, 1921, בגרמנית - אלמנך יהודי. שנת 5682 1921/1922, עורך: רפאל חמייזר, ניצול שואה, מאויר, 1921, בגרמנית לייפציג קאופמן, 1921. כולל 308 עמודים, מאויר בקישוטי ספר, פקסימיליה של היינריך היינה, כולל 10 עמודים כתובות בעברית על דפי הפנים הקדמיים והאחוריים (הקדשה) כריכה קשה, גודל: 17×13 ס״מ מצב: כריכה שחוקה, מרופטת, מוכתמת; שדרה פגומה – קרעים, שחיקה; כתמי יושן רבים בעמודים. משקל: 350 גרם רפאל חמייזר (נולד ב-10 במרץ 1882 בלייפציג; נפטר ב-28 באוקטובר 1957 בתל אביב) היה רופא, מאייר ופסל גרמני-ישראלי. רפאל חמייזר נולד ב-10 במרץ 1882 למשפחה יהודית בלייפציג, בנו של המזרחן מוריץ חמייזר (1847–1917) ואשתו אגנס לבית שוורץ (1855–1916). הוא היה אח לעורך הדין וליצרן הכימיקלים ארווין חמייזר (1878–1916) וללוסי לובל, שנרצחה בשואה. לאחר לימודיו בבית הספר הריאלי בעיר, חמייזר למד רפואה באוניברסיטת לייפציג משנת 1902. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1908 עם דיסרטציה על הקשר הפיזיולוגי והפתולוגי בין בלוטות החלב הנשיות לבין תחום המין, ופתח את מרפאתו באותה שנה ברחוב זולנרשטראסה 4 (כיום רחוב אמיל-פוקס) בלייפציג. מאוחר יותר השלים הכשרה מקצועית ברפואה פנימית. הוא היה חבר באגודה הציונית בלייפציג ובשנת 1909 נציג בקונגרס הציוני התשיעי בהמבורג. בשנת 1910 נישא לאלה הדסה שוורץ מאברסוולדה; לזוג נולדו שני ילדים. רפאל חמייזר היה פעיל גם באמנויות. יחד עם ההבראיסט מויזיס ווסקין-נהרטאבי, פרסם את ספר הילדים ”לילדינו”, שאותו אייר בסגנון ארט נובו אוריינטליסטי ושנכתב בהשראת ספר הלימוד ”הבט בעולם” שפרסם איגוד המורים בלייפציג. בשנת 1921 פרסם אלמנך ולוח שנה עם וינייטות שעיצב בעצמו לשנת 5682, בהשראת אלמנך יהודי של ברתולד פייבל. בשנת 1924, לאחר טיול לפירנצה שבו התרשם עמוקות מפסליו של מיכלאנג'לו, החליט להפוך לפסל. הוא הקים סטודיו בוילה ניורק ברחוב ביסמרק 22 (כיום רחוב פרדיננד-לסאל) ויצר בעיקר דיוקנאות בברונזה, גבס ושיש. למרות ספקות ראשוניים, הציג את עבודותיו עם אגודת האמנות בלייפציג, שבה היה חבר, למשל באפריל 1927 בתערוכת הזיכרון ללוביס קורינת במוזיאון לאמנויות יפות. בשנת 1931 עבר לסטודיו לשעבר של מקס קלינגר ברחוב קרל-היינה 6 לצורך עבודתו הפיסולית. עם צו הרישוי לרופאים לעסוק בקופות החולים ברייך השלישי, חמייזר איבד את רישיונו לעסוק ברפואה במסגרת מערכת הבריאות הלאומית בשנת 1935. בשנת 1938 המשפחה היגרה לפלשתינה והתיישבה בתל אביב. רכושו שנותר בלייפציג נמכר במכירה פומבית באותה שנה. בתל אביב קיבל חמייזר רישיון רפואי ופתח מרפאה לרפואה פנימית בשנת 1940. שנה לאחר מכן הוצגו עבודותיו במוזיאון תל אביב לאמנות. בתחילת שנות ה-50 חמייזר חלה קשה ונאלץ לוותר על עבודתו הרפואית והאמנותית. רפאל חמייזר נפטר בתל אביב בשנת 1957 (לפי ההיסטוריון המשפטי הוברט לאנג, בחיפה). מבין עבודותיו הפיסוליות הגדולות של חמייזר, שרדו רק שתיים: פסל הברונזה ”איוב” (1936, מוזיאון תל אביב לאמנות) והפסל ”אבל” (שהוצג במשך שנים רבות באולם ההלוויות של בית העלמין היהודי החדש בלייפציג, וכיום באוסף פרטי של נכדו). בנו, עמנואל חמייזר (1913–1948), שנפטר בגיל 35 במלחמת העצמאות, היה גם הוא אמן. אחד מנכדיו הוא דן חמייזר (נולד ב-1947), אמן קונספטואלי פופולרי, מגיש רדיו וטלוויזיה, עיתונאי ומנחה שעשועונים בישראל.