בידספיריט | ”דר זוהר” - הספר הקדוש

”דר זוהר” - הספר הקדוש של הקבלה, בעריכת ארנסט מולר, ניצול שואה, מאויר על ידי אוריאל בירנבאום, ניצול שואה, 1932, בגרמנית. - **הזוהר - הספר הקדוש של הקבלה, בעריכת ארנסט מולר, ניצול שואה, איורים מאת אוריאל בירנבאום, ניצול שואה, 1932, בגרמנית** **בהוצאה לאור על פי הטקסט המקורי על ידי ארנסט מולר** **הזוהר (ספר הזוהר). הספר הקדוש של הקבלה** וינה, הוצאת ד”ר היינריך גלאנץ, 1932, 394,XI עמודים, עם איור כותרת, לוח אחד ועיצוב כריכה מאת אוריאל בירנבאום. כריכה קשה מקורית מבד פשתן עם וינייטה מוזהבת על הכריכה, שדרה מוזהבת וקצה עליון צבעוני, גודל: 25×17.5 ס״מ. מצב: הכריכות מתחילות להשתחרר; שדרה פגומה; קרעים בחיבורי השדרה, תיקונים ליד השדרה בדפי הפנים; כתמי יושן קטנים בדפי הפנים. משקל: 960 גרם. **ארנסט מולר** (נולד ב-21 בנובמבר 1880 במיסליץ, אוסטרו-הונגריה; נפטר ב-5 באוגוסט 1954 בלונדון) היה ציוני ואנתרופוסופ אוסטרי. מולר היה בנו של יוהנה מולר, לבית בריל (1848–1922) והרופא הכפרי איזידור ישראל מולר (1834–1915). משפחות סבו וסבתו היו רבנים. הוא גדל עם שני אחיו, קלרה ואדמונד מולר, כבן הצעיר במשפחה יהודית. מולר כתב לעיתונים יהודיים כבר כנער, ותמך בציונות. בשנת 1897 פגש לראשונה את תיאודור הרצל בברנו. בשנת 1898 עברה משפחתו לווינה, שם החל את לימודיו ופגש את מרטין בובר בשנת 1900. מאז כתב באופן קבוע ל”די ולט”, העיתון המרכזי של הציונות בעריכת בובר. בגיל 23 הפך לעורך כתב העת הציוני לנוער ”תקוותנו”. לאחר שקיבל דוקטורט בפילוסופיה בשנת 1905 (דיסרטציה: בעיות התודעה), עבד כמורה במקומות שונים, ומ-1907 בפלשתינה. מחלת מלריה אילצה אותו לחזור לווינה בשנת 1909, שם הצטרף לחברה התיאוסופית, ולאחר מכן לחברה האנתרופוסופית, ונשאר קשור אליה עד מותו. בשנת 1910 פגש את רודולף שטיינר, שהמליץ לו לעבוד בספרייה. משנת 1911 עבד מולר בספריית הקהילה היהודית בווינה, ולבסוף כסגן מנהל הספרייה. תחומי העניין שלו היו מגוונים: מקבלה, לה הקדיש את ספריו הראשונים לאחר מלחמת העולם הראשונה, ועד מוזיקה, מתמטיקה ושירה. במהלך חייו פרסם מולר במ כתבי עת, הרצה והעביר קורסים בהקשרים יהודיים ואנתרופוסופיים, היה מעורב בדיאלוג נוצרי-יהודי, וכתב מאמרים רבים לאנציקלופדיה היהודית. הוא גם עבד כמתרגם: תרגומיו לשירים של חיים נחמן ביאליק ותרגומו לחלקים מהזוהר, שעדיין מודפסים כיום, פורסמו. הוא חי בווינה ולאחר הגירתו בשנת 1939 בלונדון, שם כתב את ספרו האחרון. משנת 1941 היה נשוי לפרידה שור (1900–1995). הארכיון שלו נמצא במכון ליאו בק בניו יורק. **אוריאל בירנבאום** (נולד ב-13 בנובמבר 1894 בווינה − נפטר ב-9 בדצמבר 1956 באמרספורט, הולנד) היה צייר, קריקטוריסט, סופר ומשורר אוסטרי. בירנבאום היה בנו הצעיר של נתן בירנבאום, פילוסוף יהודי, ורוזה קורנגוט. לפי הדיווחים, לימודיו האמנותיים הסתכמו בחודש אחד בלבד בבית ספר לאמנות בברלין בשנת 1913. הוא שירת בצבא המשותף של אוסטרו-הונגריה במהלך מלחמת העולם הראשונה כקצין בגדוד ציידי השדה מס' 17, ונפצע קשה במהלך הקרב האחד-עשר על איזונצו, שם איבד לחלוטין רגל אחת ו”שבר” את השנייה; מאז השתמש בכיסא גלגלים. הוא אייר מספר ספרים, כולל יצירות של אדגר אלן פו, ”מבעד למראה” של לואיס קרול (אליס במראה, וינה, 1923), וספרו ”קץ העולם” (1921). בירנבאום שרד את תקופת הנאצים בתחילה בזכות מעמד מיוחד שניתן לו בשל אשתו הלא-יהודייה, ולאחר מכן בהסתתרות משנת 1943 ועד סוף המלחמה בשנת 1945.