בידספיריט | יהודים כממציאים ומגלים, הקדמה מאת

יהודים כממציאים ומגלים, הקדמה מאת נתן בירנבאום, מאויר, 1913, בגרמנית. - יהודים כממציאים ומגלים, הקדמה מאת נתן בירנבאום, מאויר, 1913, בגרמנית. פרסום של קרן הנרייטה בקר. עורך: ארנסט הפנר הוצאת Welt-Verlag, ברלין, 1913. כולל 126 עמודים, מאויר עם דיוקנאות רבים כריכה קשה, גודל: 24×16 ס״מ. מצב: שחיקה ושפשופים בכריכה, פינות פגועות; כתמי יושן על עמודים רבים. משקל: 355 גרם. ארנסט הפנר (נולד ב-4 בספטמבר 1891 בקושמין, מחוז פוזן; נפטר ב-16 בדצמבר 1973 בירושלים) היה רופא גרמני. ארנסט הפנר היה בנו של רב מחוזי בעל תואר דוקטור. הוא למד רפואה באוניברסיטאות מינכן, ברלין והיידלברג. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הפסיק את לימודיו ושירת כמתנדב בברלין, כולל כרופא בבתי חולים צבאיים. לאחר מכן השלים את לימודי הרפואה באוניברסיטת ברלין בשנת 1915 וקיבל רישיון רפואי. בשנת 1918 הפך לרופא בכיר. הוא השלים הכשרה כירורגית בבתי חולים שונים, כולל כרופא עוזר בבית החולים היהודי בברלין. בשנת 1919 נישא הפנר ועבר להמבורג. באותה שנה קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת המבורג. בשנת 1921 קיבל משרה כעוזר להרמן קומל במחלקה הכירורגית הראשונה של בית החולים המבורג-אפנדורף. באוניברסיטת המבורג עבד כעוזר ראשון במכון לאנטומיה. הוא קיבל משרה נוספת בבית הדיאקוניסות בירושלים, שם עבד כגינקולוג עד 1923. בשנת 1924 השלים הפנר את הכשרתו הרפואית. הוא פתח מרפאה פרטית באפנדורף כמומחה בכירורגיה וגינקולוגיה. המרפאה הייתה ממוקמת ברחוב Lenhartzstraße 1. בשנת 1928 רכש את מרפאתו של ד”ר לודוויג זליגמן, שהייתה ממוקמת ברחוב Esplanade 88. באותה שנה אושר כגינקולוג על ידי קופת החולים המקומית וקיבל הצעה לרכוש מגרש בנייה בוואנדסבק-מריינטל. הפנר קיבל את ההצעה ועבר לשם בשנת 1929 עם אשתו ושלושת ילדיו. הבית היה ממוקם ברחוב Rennbahnstraße 48, כיום Bovestraße 44. בשל הצלחת מרפאתו, פתח הפנר סניף נוסף. מרפאה זו בוואנדסבק הייתה ממוקמת ברחוב Schloßstraße 32. בשל החרם על עסקים יהודיים, חברי ה-SA הציבו כרזה בגינת ביתו של הפנר ב-1 באפריל 1933. ”אל תפקידו את בריאותכם הגרמנית בידי רופאים יהודים!” נכתב שם. הפנר דרש רשות לצלם את הכרזה, מעשה אמיץ במיוחד. התצלום שהתקבל, הנמצא כיום בבעלות פרטית, נחשב לייחודי בהמבורג. מכיוון שסווג כ”לא-ארי”, רישיון הפנר לעסוק ברפואה במסגרת קופת החולים הלאומית נשלל חודשיים לאחר מכן. עד אז, מרפאתו הפרטית של הפנר הייתה מבוקרת לעיתים קרובות על ידי נשות פקידים בכירים. מכיוון שמשרדי ממשלה הונחו שלא לשלם חשבונות מרופאים יהודים, הפנר איבד מקור הכנסה חשוב נוסף. מכיוון שהכנסותיו כבר לא הספיקו לפרנסתו, נאלץ הפנר למכור את רכושו הביתי, שכלל רהיטים יקרי ערך, שטיחים ואוסף אמנות, בהפסד. בית המשפחה ורכושם נמכרו במכירה פומבית חודשיים לאחר מכן. בפברואר 1934 נאלצו ארנסט הפנר, אשתו וילדיו לעזוב את ביתם במריינטל. הם עברו לדירה קטנה ברחוב Hansastraße 38. הרופא טיפל שם במעט מטופלים. הפנר כבר היה מעורב בציונות בשנות ה-20 ונסע לפלשתינה עם אשתו. בשל המצב הקשה, הגביר את מאמציו להגר לשם. עם זאת, חסרו לו מספיק כספים כדי לקבל תעודת כניסה. הפנר גם עדיין היה חייב מיסים. בסופו של דבר, משרד המס העניק להפנר הלוואה. לאחר שהסוכנות היהודית לישראל הנפיקה ”תעודת כבוד” חינמית ואביו של הפנר תמך בפרויקט כלכלית, הצליחה המשפחה לעזוב את המבורג בספטמבר 1934. הגירה וחזרה זמנית לגרמניה המשפחה עברה לירושלים. ארנסט הפנר פתח שם מרפאה קטנה בדירה בת שני חדרים. עם זאת, הכנסתו לא הספיקה לפרנס את משפחתו. לכן עבד הפנר זמנית כרופא על אוניות שנסעו בין חיפה לטריאסטה. הוא גם עבד בכמה בתי חולים. אשתו של הפנר לקחה על עצמה עבודות בית ובישול בזמן שהוא טיפל בילדים. בכך תרמה תרומה משמעותית לפרנסת המשפחה. גם בגרמניה סבל ארנסט הפנר מבעיות נפשיות בשל רדיפת היהודים. מכיוון שמצב המשפחה בירושלים היה מתוח באופן קבוע, פיתח הפנר דיכאון. בשנת 1939/40 נסע לבלגיה. שם השיג מסמכים מזויפים שאפשרו לאחותו ולמשפחתה לעזוב את גרמניה. מצבו הכלכלי של הפנר השתפר בשנת 1945/46. עם זאת, כאשר נודע לו שחמש מאחיותיו נהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה ורק שתיים הצליחו להימלט מגרמניה, הדיכאון שלו החמיר. כתוצאה מכך, הפנר היה מסוגל לעבוד במידה מוגבלת בלבד. נתן בירנבאום נולד בווינה וחי שם בין השנים 1864 ל-1908 ובין השנים 1914 ל-1921. בשנת 1882, יחד עם שני סטודנטים נוספים באוניברסיטת וינה, ייסד את ”קדימה”, הארגון הראשון של סטודנטים יהודים לאומיים במערב. בשנת 1884 פרסם את חוברתו הראשונה, Die Assimilationsucht (”מחלת/מאניית ההתבוללות”). הוא ייסד, פרסם וערך את Selbst-Emancipation! (”האמנציפציה העצמית!”) (1884-1894), כתב עת שקידם ”את רעיון התחייה היהודית וההתיישבות בפלשתינה”, אשר שילב ופיתח את רעיונותיו של ליאון פינסקר. בשנת 1890 טבע בירנבאום את המונחים ”ציוני” ו”ציונות” ובשנת 1892 את ”הציונות המדינית”. בשנת 1893 פרסם חוברת בשם Die Nationale Wiedergeburt des Juedischen Volkes in seinem Lande als Mittel zur Loesung der Judenfrage (”התחייה הלאומית של העם היהודי בארצו כאמצעי לפתרון שאלת היהודים”), שבה פיתח רעיונות דומים לאלה שקידם הרצל לאחר מכן. בירנבאום מילא תפקיד בולט בקונגרס הציוני הראשון (1897) ונבחר למזכיר הכללי של ההסתדרות הציונית. עם זאת, הוא והרצל פיתחו חילוקי דעות אידיאולוגיים. בירנבאום החל להטיל ספק במטרות המדיניות של הציונות ולייחס חשיבות גוברת לתוכן הלאומי-תרבותי של היהדות. בסופו של דבר עזב בירנבאום את התנועה הציונית והפך לדובר מוביל של אוטונומיה תרבותית יהודית בתפוצות. הוא הדגיש את השפה היידית כבסיס לתרבות היהודית האשכנזית והיה המארגן הראשי של ועידת היידיש שהתקיימה בצ'רנוביץ, בוקובינה, בשנת 1908. הוועידה, שבה השתתפו סופרי יידיש מובילים, הכריזה על היידיש כשפה יהודית לאומית.