בידספיריט | ס. קצ'רגינסקי, ניצול שואה, ”פרטיזאנער

ס. קצ'רגינסקי, ניצול שואה, ”פרטיזאנער גיין!”, יידיש, מהדורה ראשונה, 1947, ארגנטינה - ש. קצ'רגינסקי, ניצול שואה, ”פרטיזאנער גיין!”, מאויר, מהדורה ראשונה, 1947, ארגנטינה בואנוס איירס, 1947, כולל 176 עמודים, טקסט ביידיש, איורים בשחור-לבן כריכה קשה, 20.5×15 ס״מ מצב: כריכה שחוקה ומשופשפת, שדרה פגומה; כתמים פנימיים; חורי תולעים בצד הפנימי של הכריכות ליד השדרה משקל: 380 גרם שמאריה (שמרקה) קצ'רגינסקי (שמרקה קצ'רגינסקי) (אוקטובר 1908 - 23 באפריל 1954) נולד בווילנה. התייתם בגיל שש וגדל אצל סבו. לאחר שסיים את לימודיו בתלמוד תורה המקומי, למד ליטוגרפיה ועבד בתחום זה בווילנה. היה מעורב בחוגים קומוניסטיים חשאיים ונעצר מספר פעמים. עם הופעת ”יונג ווילנע” (ווילנה הצעירה), הפך לאחד החברים הפעילים ביותר בקבוצה ספרותית זו ותרם כתבות וסיפור לארגון ”יונג-ווילנע” (1934-1936). השתמש בשם העט: ח. שמרקה. משיריו, ”ביי-נאכט איז געפאלן א שניי” ו”טאטע'ס, מאמע'ס, קינדערלעך בויען באריקאדן” הושרו בפולין ומחוצה לה. כאשר רוסיה הסובייטית מסרה את ווילנה לליטא, עזב עם הצבא האדום. לזמן קצר עבד כמורה ליד ביאליסטוק. ביוני 1940, כאשר הסובייטים כבשו את כל ליטא, חזר לווילנה והיה פעיל בעבודות תרבות שונות. לאחר שהגרמנים פלשו לרוסיה הסובייטית ביוני 1941, נדד באזור ווילנה, תוך שהוא מתחזה לאילם-חרש. באביב 1942 נכנס לגטו ווילנה והיה פעיל שם בתחום התרבות ובארגון הפרטיזנים המאוחד (פארייניקטע פרטיזאנער ארגאניזאציע או F.P.O). הוא גנב מידי הגרמנים כתבי יד ביידיש, טקסטים דתיים עתיקים וחפצי מוזיאון והחביא אותם בבונקרים (לאחר המלחמה נשלחו לחו”ל, וחלקם נמצאים כיום ב-YIVO בניו יורק). בספטמבר 1943 נמלט ליערות, הצטרף למאבק הפרטיזנים, ועם כיבוש ווילנה על ידי הצבא האדום (13 ביולי 1944), חזר. מאוכזב מיחסיו עם השלטונות הסובייטיים בנוגע לשיקום מוסדות התרבות היהודיים, עזב בתחילת 1946 לפולין. עבד בלודז' בוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית, היה פעיל בציונות הסוציאליסטית וערך את העיתון השבועי ”אונזר ווארט”. ביולי 1946, לאחר פוגרום קיילצה, עבר לפריז, ביקר במחנות פליטים יהודיים בגרמניה ונשא נאומים רבים שם. ב-1948 נסע כציר פריזאי לוועידת היסוד של הקונגרס לתרבות יהודית. במאי 1950 התיישב בבואנוס איירס. שם הקים את הוצאת הספרים ”קיום” וכתב מאמרים לעיתונות היידיש. הוא נהרג באסון תעופה במנדוסה, ארגנטינה, בעת שליחות עבור הקרן הקיימת לישראל. סיפוריו, כתבותיו, שיריו, מאמריו הספרותיים והדרמה ”צווישן פאלנדיקע ווענט” פורסמו בספר הזיכרון ”שמרקה קצ'רגינסקי-אונדענק-בוך” (בואנוס איירס, 1955), כולל 571 עמודים. הרומן שלו ”יוגנט אן פרייד” (נעורים ללא שמחה) נותר בכתב יד וגורלו אינו ידוע. בספרים: ”אנדזער געזאנג” (שירנו), עם תווים מוזיקליים (ורשה, 1946), כולל 224 עמודים; ”דאס געזאנג פון ווילנער געטו” (שיר הגטו הווילנאי) (פריז, 1947), כולל 54 עמודים; ”חורבן ווילנע” (חורבן ווילנה), הקדמה מאת מקס ויינרייך (ניו יורק, 1947), כולל XVI + 342 עמודים; ”פרטיזאנער גיין” (הפרטיזנים הולכים) (בואנוס איירס, 1947), כולל 165 עמודים, מהדורה משופרת (בומברג-מינכן, 1948), כולל 174 עמודים; ”לידער פון די געטאס און לאגערן” (שירים מהגטאות והמחנות), טקסטים ומנגינות, הקדמה מאת ה. לייביק (ניו יורק: ציקו, 1948), כולל ××XIX + 435 עמודים; ”צווישן האמער און סרפ, צו דער געשיכטע פון דער ליקווידאציע פון דער יידישער קולטור אין סאוועטן-פארבאנד” (בין הפטיש והמגל, לתולדות חיסול התרבות היהודית בברית המועצות) (פריז, 1949), כולל 95 עמודים, מהדורה מורחבת (בואנוס איירס, 1950), כולל 123 עמודים; ”גטו און ישראל לידער” (שירי גטו וישראל), עם תווים מוזיקליים (בואנוס איירס, 1950), כולל 24 עמודים; ”איך בין געווען א פרטיזאן, די גרינע לעגענדע” (הייתי פרטיזן, האגדה הירוקה) (בואנוס איירס, 1952), כולל 192 עמודים. ”כתיבתו,” ציין א. מוקדוני, ”תמיד קשורה לפעולה. הוא פשוט אינו יכול לכתוב בצורה שאינה מחוברת למעשים קונקרטיים שבהם לא היה מעורב או שלא היו לו קשרים אישיים אליהם. לפעמים זו כתבה ולפעמים זו ספרות, אבל עלילת הסיפור עצמו נשארת קונקרטית, אמיתית וגלויה... הדרמה שלו 'צווישן פאלנדיקע ווענט' נושאת ערך אמיתי... לתיאטרון רציני, כדאי לשים לב לדרמה הטכנית הלא מושלמת.” חיים גריידה תיאר זאת כך: ”הוא לוקח עמו את כל רחובות ווילנה ואת צעירי ווילנה שהקיפו אותו עשרים שנה קודם לכן... פרטיזנים מהיערות מלווים אותו... הוא הולך בין קירות גבוהים של טקסטים דתיים ובין ערימות ספרים שאסף במו ידיו בין חורבות... של גטו ווילנה... הוא דיבר ושר בשפת רחוב ווילנה הענייה שלנו. היו לו המילים, המנגינה והביטחון של העם, ושיריו הפכו במהרה לשירי עם.”