בידספיריט | ספר כרם שלמה, דרשות על

ספר כרם שלמה, דרשות על התורה, מאת רבי שלמה זלמן גייגר, מדייני פרנקפורט דמיין. הומבורג, [תצ”ח 1738]. מהדורה ראשונה. - כרם שלמה, על התורה, לגאון רבי שלמה זלמן ב”ר אברהם גייגר מפפד”מ, הומבורג תצ”ח – מהדורה ראשונה. בהסכמת הגאון הנודע רבי משה חאגיז בעל ה'משנת חכמים'. תחריט ”עוף החול” בתוך מדורת אש, בעמוד האחרון. רבי שלמה זלמן גייגר היה דיין בפראנקפורט. כעבור כמאה שנה, היה נינו הנושא את שמו מוכתר באותה משרה, והוא רבי שלמה זלמן גייגר, מחבר ספר 'דברי קהלת ' על מנהגי התפילה של קהילת פראנקפורט. להבדיל, נין אחר, אחיו הצעיר של הדברי קהלת היה הרפורמטור אברהם גייגר. להלן תיאור הספר מפי רבי מרדכי הלוי הורוויץ, בעל מטה לוי, בספרו 'רבני פראנקפורט' (ע' 98): 'ר' שלמה בן אברהם גייגר, אדם בעל שאר רוח ובקי בכל חדרי ספרות ישראל, פרסם בשנת תצ”ח ספר בשם ”כרם שלמה”, המפרש פסוקים מן התנ”ך ומאמרות של המדרש בעזרת הזוהר, כתבי האר”י ז”ל, הספרות המוסרית-הפילוסופית וספרות שו”ת. בקיצור, מתוך ניצול כל מכמני הספרות היהודית, ולעתים בהצלחה מפתיעה לפי טעם הדור. בשנינותו ומקוריותו ידע להסתייע בפרשנותו בכל שיטות הפלפול והחילוקים, ולשלב בחידודי לשונו אפילו את הבעיות הפילוסופיות הרציניות והעמוקות ביותר. הוא מביא אמרה מן הזוהר ששימשה כנראה נר לרגליו בלימודיו: איכא בזוהר, מכל עץ הגן אכול תאכל, כולהו ביחודא שריא, דהיינו, אם היה אוכל גם משאר אילנות לא היה נחשב לו לחטא, אבל על שאכל מעץ הדעת לבד בזה חטא, דעשה פירוד למעלה וקצץ בנטיעות. הוא עצמו קטף מכל העצים ומכל הענפים, לפיכך סבור היה שזכאי הוא להביא גם מספר העיקרים, מורה נבוכים ושאר ספרים המדברים מאותן החקירות, ולהרצות רעיונותיהם כדרכו בלשון השווה לכל נפש. בתקופה ההיא סירבו רבני פרנקפורט לתת הסכמות להדפסת ספרים חדשים, ולכן אין כל תמיהה בכך שספרו של ר' שלמה גייגר היה מצויד בהסכמות של רבנים מקהילות אחרות. אבל ארבע שנים לאחר שהופיע הספר ונתחבב על חוגים רחבים, יצאה החלטה מאת הוועד כי במשך תשע שנים לא יעבור ר' שלמה גייגר לפני התיבה באף אחד מבתי הכנסיות הגדולים, וכי לעולם לא יוכל להיבחר לפרנס, ואילו על ספרו תפורסם הודעה בבית הכנסת. הטעם שניתן הוא שר' שלמה גייגר ועוד שניים מאנשי הקהילה... התנהגו בחדר הקהילה שלא כהוגן. אין אנו יודעים אם הפרנסים מצאו דופי באישיותו של ר' שלמה בלבד או גם בספרו, אבל ניכר שהעונש היה מכוון כנגד שניהם גם יחד. מכל מקום ידוע שעל הספר קפצו קוראים גם לאחר מכן'.  בעלים: ”שייך להתורני כ”ה יחזקאל יצ”ו הקטן פנחס בן לא”א מו”ה יחזקאל יצ”ו”. מעבר לדף השער רישום: ”הספר הזה נתן לי מהור”ר סענדר למתנות החתונה שלי הקטן יחזקאל בן לא”א המנוח מהור”ר פנחס זצלה”ה”.