בידספיריט | ספר ”עטרת תפארת ישראל” -

ספר ”עטרת תפארת ישראל” - ווארשה תרל”א (1871) לרבי ישראל חריף ”הגדול” – מבני היכל הבעש”ט מסוגל לשמירה והצלחה – כהבטחת בני הרה”ק מרוז'ין ובני המגיד מטשערנוביל ווריאנט נדיר ביותר: עותק עם הוספות היסטוריות החושפות את השתלשלות ההדפסה בתמיכת האדמו”ר הזקן מסדיגורא – שהקדיש לכך שיחה בערב ראש השנה! - האדמו”ר הזקן מסדיגורא זיע”א, בנו של רבינו הקדוש מרוז'ין, ראה בהבאת הספר לדפוס משימה קדושה ודחופה. בהסכמתו אף מבטיח שהספר מסוגל 'לשמירה מעולה ולשפעת שלום וברכה'. בעקבותיו הבטיחו כן אחיו הקדושים משטעפאנעשט וטשורטקוב. הרה”ק רבי אהרן מטשערנוביל כותב בהסכמתו לדפוס שני זה: 'להניח ברכה אל תוך ביתם ולשמרם עם נשיהם ובניהם וב”ב בבריאה שלימה ולהצליחם כשנים הטובות לברכה'. לדבריו מצטרפים ומוסיפים אחיו המגיד מטריסק והרה”ק רבי דוד מטולנא. כן באו הסכמותיהם של הצמח צדיק מויז'ניץ, ועוד צדיקי וגאוני הדור. לראשונה, מוצע למכירה עותק המכיל את כל ההוספות – ומספר את הסיפור כולו. הספר הובא לדפוס לראשונה בלעמבערג בשנת תרכ”ה. בשער נכתב:  'הובא לבית הדפוס בהסכמת ובמצות הרב הק' צדיק יסוד עולם אדמו”ר מו”ה אברהם יעקב מסאדאגורא ע”י הר”ר משה שור נ”י מחאטין'. רבי משה שור קנה את זכות ההדפסה מבן עירו הגביר הלמדן ראי”ש יפה, צאצא של המחבר, באישור רבה של חאטין, גאון וחסיד מופלא, רבי ישראל מרדכי, ממקורביו של הרה”ק מסדיגורא. בסוף הספר בעותק זה מופיע מכתב בשם הרה”ק מסאדיגורא שנכתב בערב ראש השנה תרכ”ד. היה זה עוד לפני הדפסת דפוס הראשון, ונראה שהיו קשיים כלכליים, ונאלצו לגבות יותר ממשלמי דמי הקדימה. הרב מחאטין כתב פסק שכן ראוי לעשות, והאדמוה”ז התבקש לחזק את דבריו. הוא פנה אל המשב”ק רבי משה דוד גוטמן, והורה לו לכתוב בשמו מכתב חיזוק לפסק. המשמש השיב שיעשה זאת מיד אחרי ימי ראש השנה. אך הצדיק לא הסכים לכך, ופתח בדברים, דברי קודש על מעלת הדפסת דברי תורה מצדיקי עליון בכלל. דברים אלו נדפסו בכמה וכמה ספרי קודש כעין הסכמה להדפיס ספרי קדמונים. דברי קודש נוראים: ' כמדומה לי שכל [עבודת] הערב ראש השנה אינו כדאי אילו חלילה על ידי יתעכב תקות המחבר ז”ל אפילו רגע אחד! איך לא יבינו כי זה ענין גדול יותר מענין תכריכין, כי תכריכין אינם רק לבוש לגוף – וזה נקרא נותן חיות בנפש, כאמרם שפתותיו דובבות בקבר'... אנו רואים שכתב כתבי קודש טמונים וגנוזים כמה שנים ויותר, ואחר זה נולד רצון פתאומי להעלותם בדפוס... ועתה בינו נא אחרי שהצדיק עומד ומצפה רבות בשנים לבוא לזאת המדרגה.... ושחק הרב [לשון הכותב], הלא בשמים אין דפוס, ואם כן אין ביד מי לעזרו..., יאמינו נא לי כי גם אם לא יגיע לידי שום ספר רק שיהיה כוחי מעורב בזה הענין שעל ידי יבוא הענין לפועל אין לדבר זה שום טמיון'. הספר אכן נדפס, וגם נוצר ביקוש למהדורא שניה, ושוב לקח רבי משה שור דמי קדימה, מתוך תקווה להדפיס שוב בגליציה. אלא שתוך כדי עיסוקו – פג תוקף הרשיון להדפיס, ולא עלתה בידו להשיג רשיון חדש. לכן העתיק את מקום ההדפסה לוורשה. ושוב הסתבך עם נותני דמי המעות קדימה שרגזו על האיחור. וכאן נחלץ רבי אברהם ישעיה יפה, נכד המחבר שמכר לו את זכויות הדפסת כתב-היד, ועזר לו במימון הפרוייקט. בתמורה לכך, צירף רבי משה בחלק מן העותקים את מחידושי תורתו של הגביר והתכתבותו עם גדולי הדור [בתשובה של רבי שלמה קלוגר אליו 'לכבוד ידיד נפשי הרב החריף המופלג הבקי המשכיל היקר כש”ת מו”ה אברהם ישעיה נ”י'], מגילת הייחוס שלו, ועוד דברים השייכים לזה.  כאשר לבסוף יצא הספר לאור, צירף רבי משה שור גם התנצלות לכל נותני דמי הקדימה שהמתינו עד בוש, בו הוא מסביר את אשר עבר עליו. וכאן הוא מוסיף: 'ורואה אנכי בחוש כי מה' היתה זאת נסבה להביא עלי ברכת הרב הצדיק הק' אדמו”ר דס”ג להגיה את הספר הק' הזה ע”י המגיה המוכשר לזה לתקן כל הטעויות שנפלו בהדפסה הראשונה, ולכן קיבלתי את כל התלאות אשר עברו עלי באהבה עזה ובחיבה יתירה'. וואריאנט נדיר: שני שערים.  דף נוסף אחרי ההסכמות בסוג נייר שונה, אותו נייר של ההתנצלות בנוסף בסוף הספר. בדף זה הקדמת נכד המחבר 'איש יפה'. מעבר לדף, איגרתו המיוחדת של הגאון רבי לייבוש באלחאווער, אב”ד זאסלב ומחבר ספר ערוגת הבושם ושם אריה. הסכמות. דף הקדמה מנכד המחבר ”אי”ש יפה”, ובסופו תוספת שישה דפי חידושים ושו”ת מנכד המחבר. לאחר מכן שני דפים שמות המתנדבים [בראשם התורם 'איש יפה']. בעמוד 88 רשימת ייחוס של התורם. על איגרת הגאון רבי לייביש באלחאווער , כותב הרב מרדכי פליישמאן בפרקי תולדות שהציב בראש המהדורה החדשה של ספר קדוש זה, אותו הוציא לאור בשנת תשפ”ב: ”עדות חשובה ביותר היא אגרתו המיוחד במינה של אחד מגאוני הדור המפורסמים, ה”ה הגאון רבי אריה ליב באלחאווער, אב”ד זאסלב ומחבר ספר ערוגת הבושם ושם אריה. אגרת זו יקרת מציאות ביותר מפני שנדפסה רק בכמה עותקים ממהדורת וואשא תרל”א , וחשיבותה רבה מאוד מפני שהכותב היה יליד סאטינוב ושמע את הדברים מפי זקני העיר, ועל כן העדות מוסמכת ביותר”. חותמת בעלים: ישראל דוב בה”ר י”ל הכהן חופ”ק סאהאדאק [עיירה סמוכה לריבניץ]. חתימה באמצע השער: האברך ישראל פינחס ב”ר מרדכי [שמעון – נוסף מעל לשורה] מסיידאק.