בידספיריט | ”אחת נשבעתי לרשב”י ולא אשקר

”אחת נשבעתי לרשב”י ולא אשקר באמונתי!” - נשמת חיים לרבי מנשה בן ישראל, עם דיוקן המחבר - דרושים יקרים ונשגבים על עניין הנשמה הטהורה גלגולי נשמות והשארות הנפש, מאת רבי מנשה בן ישראל. בסוף הספר כתב המחבר ”ידעתי שיש בזה הספר דברים שלא ינעמו לפילוסופים אבל כבר אמרתי  שאחת נשבעתי לרשב”י ולא אשקר באמונתי...” לייפציג, דפוס ה' ל' שנויס, תרכ”ב [1862]. עם תחריט דיוקן המחבר בדף שלפני השער. רבי מנשה בן ישראל (ה'שס”ד 1604 - י”ד בכסלו ה'תי”ח, 20 בנובמבר 1657) נולד באיי מדירה, פורטוגל, תחת השם מנואל דיאס סואירו, ליוסף בן ישראל, ממשפחת אנוסים. כשנה לאחר הולדתו, נמלטה משפחתו מפורטוגל לצרפת בשל רדיפות האינקוויזיציה. תחילה עברו ללה רושל, ולבסוף התיישבה המשפחה באמסטרדם שבהולנד.  על-אף שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם, לא חסכו הוריו של בן ישראל בחינוכו של ילדם והוא נשלח ללמוד אצל חכם יצחק עוזיאל מפאס, שהיה רב קהילת בית הכנסת נווה שלום באמסטרדם. עד מהרה התגלה מנשה הצעיר כעילוי, וכבר בגיל 15 החל לדרוש באופן רשמי בקהילה היהודית. בגיל 17 חיבר את חיבורו הראשון, ”שפה ברורה”, ובגיל 18, לאחר פטירת רבו, מונה ליורשו כמנהיג קהילת נווה שלום. נודע כאיש אלוקי ופילוסוף נודע בשערים, במהלך חייו פעל גדולות ונצורות, הקים את הדפוס הראשון באמסטרדאם, והדפיס בו ספרים בספרדית, לשולחם בחשאי לאנוסי ספרד ופורטוגל. רבי מנשה בן ישראל ידוע כמי שהשיג רשיון לחזרת היהודים לאנגליה בשנת תט”ז, לאחר גירושם בשנת ד'תתק”נ.  ספרו נשמת ישראל נודע כספר יסוד במחשבת ישראל. שכנו של רבי מנשה באמסטרדאם היה הצייר המפורסם רמבראנדט, שאף צייר את דמותו - והדיוקן הנדפס אכן משקף את הדמות שצייר רמבראנדט. בעלים: לאחר השער חותמת בעלות ביהכ”נ חברה ש”ס מחוז פעסקי בפטרבורג.