בידספיריט | עותק קדוש ומיוחס למרן הראשל”צ

עותק קדוש ומיוחס למרן הראשל”צ רבי משה גלאנטי (המג”ן)– ספר ”בית חדש” (הב”ח), מהדורה ראשונה. קראקא, שצ”ה (1635). עותקו האישי– עם הגהה חתומה בכתב יד קדשו - ספר ”בית חדש” על טור יורה דעה, מאת רבינו הב”ח – הגאון רבי יואל סירקיש, מן היסודות הגדולים של ספרות הפסיקה. קראקא, שצ”ה (1635). מהדורה ראשונה. בתחילת הספר הדפיס הב”ח ”קונטרס אחרון” השגות על הדרישה ופרישה. עותק מיוחס ונדיר ביותר, מרן רבי משה גלאנטי (המג”ן) – הראשון לציון הראשון, מגדולי פוסקי ארץ ישראל במאה הי”ז, ובו הגהה בכתב יד קדשו, חתומה כפי שנהג לחתום המג”ן יג”ן. רבי משה גלאנטי (ה'ש”ף–ה'תמ”ט) היה ראש רבני ירושלים והאיש שעל שמו נקבע לראשונה התואר ”הראשון לציון”, תואר שהפך מאז לתואר הרשמי של מנהיגי חכמי ארץ ישראל הספרדים. סמכותו ההלכתית הייתה מן העליונות בדורו, ותשובותיו נשלחו לגדולי הפוסקים בארץ ובתפוצות. הוא עמד בראש ישיבת ”בית יעקב”, הנהיג את היישוב היהודי בירושלים במשך עשרות שנים, נלחם בגלוי בתנועת שבתאי צבי, ותיקן תקנות יסוד לחלוקת כספי החלוקה בין ערי הקודש. דמותו נחרתה גם במסורת ירושלים בעקבות המאורע המפורסם בשנת הבצורת, כאשר יצא בראש הציבור להתפלל במערת שמעון הצדיק, ולאחר תפילתו ירדו גשמי ברכה, מעשה שהוסיף לפרסומו כקדוש וכמנהיג רוחני נערץ. הרב גאלנטי נפטר לאחר חולי קצר ונקבר במורדות הר הזיתים, ליד קבריהם של רבי קלונימוס בעל הנס ורבי עובדיה מברטנורא. רישומי בעלות וייחוס נוספים בדף ב מופיעה, חתימתו של נינו של המג”ן, הראשון לציון רבי משה יוסף מרדכי מיוחס (ה'תצ”ח–ה'תקס”ו), מגדולי רבני ירושלים, ראש ישיבת כנסת ישראל, רופא ופוסק חשוב, מחבר ספרים רבים ובן דורו של החיד”א. בתקופתו עמד בראש הנהגת ירושלים בשנות מסע נפוליאון בארץ ישראל. עוד מופיע בספר רישום בעלות המעיד כי היה שייך לישיבת אור החיים, ובה נזכר: ”בהמ”ד של הרב הח' מו”ה מנחם מענדיל זללה”ה”, ונראה כי הכוונה לבית מדרשו של רבי מנחם מנדל משקלוב, מגדולי תלמידי הגאון מווילנה וממנהיגי היישוב האשכנזי בירושלים. לפנינו אפוא עותק בעל שרשרת ייחוס מרשימה ורבת משמעות, שעבר בין דורות של גדולי ירושלים, מראשון לציון הראשון ועד למנהיגי הישיבות בעיר הקודש. עותק בעל חשיבות היסטורית, תורנית ואספנית מן המעלה הראשונה – מן הנדירים שבספרי היסוד של ההלכה, ובעל ייחוס יוצא דופן לגדולי חכמי ירושלים לדורותיהם. המחבר, רבינו יואל סירקיש, בעל הב”ח (השכ”א–ת'), נמנה עם גדולי פוסקי ישראל ומאבות ההוראה בדורות האחרונים. ספרו ”בית חדש”, פירוש יסודי על ארבעת הטורים, התקבל בכל תפוצות ישראל כאחד מספרי הפסיקה המרכזיים, והוא נמנה עם אבני היסוד של ההלכה שעליהן נשענו גדולי הפוסקים בדורות שלאחריו, ובהם הט”ז, הש”ך והמגן אברהם. גדולי ישראל הפליגו בשבח קדושתו וגדלותו, ובספר בית אפרים כינהו: ”איש אלקים קדוש רבינו בעל בית חדש... והוא אשר בנה 'בית חדש'”. נפטר בשנת ת', בעיצומה של הדפסת חיבורו על אורח חיים, ומסורת קדומה המובאת בהקדמת בעל תוספות שבת מספרת כי בשעת פטירתו הכריזו בשמים: ”פנו מקום לרבינו יואל מקראקא”. גם במסורת החסידית תפס הב”ח מקום מיוחד, ובשם הבעל שם טוב נמסר כי ההיתר המפורסם שפסק בעניין חדש בחוץ לארץ התקבל אף בבית דין של מעלה – ”כיון שפסק כן הב”ח, כך פסקו בשמים”. עותק חסר: במקור יג, [2], תכד דף. לפנינו ו -יג תז. חסר כד' דפים. בלאי בדף ראשון ואחרון כמו כן דף אחד באמצע חצוי, דף שצח מנותק, כתמים, עש מרוכז בעיקר בשול. כריכה חדשה. רוב הספר במצב טוב-טוב מאוד.