בידספיריט | אגרת בית תפילה. ברלין תקל”ב

אגרת בית תפילה. ברלין תקל”ב [1772] - לראשונה במכירה פומבית- ספרו של המחבר השנוי במחלוקת יצחק סטנוב. נדיר. ”אגרת בית תפילה הבנוי לתלפיות לשם ולתהלה להורות מסלול ודרך סלולה”. דמותו של סטנוב הייתה שנויה במחלוקת בימיו ולאחר מותו. יצירתו היא בחלקה הגדול פסאודואפיגרפית: את חיבוריו כתב בסגנונות רבים ושונים, וחלק מהם הציג כאילו נכתבו על ידי חכמי ישראל בדורות הקודמים וממילא התייחסו אליו כאל קל דעת במקרה הטוב, וכאל זייפן ורמאי במקרה הרע. וכן נראה מהסכמה שכתבו חמישה רבנים ובתוכם רבי יוסף תאומים לספרו ”משלי אסף” (והסכמה כנראה מזויפת): ”לא נודע מי חברה, כי מהר”י הנ”ל אומר שכן מצאה וכן הייתה, והנראה שבאמת משל הוא, ואולי מהר”י הנ”ל עצמו חיברה אשר זה דברו גם בחיבורו אמרי בינה, כי ידענו את האיש ואת שיחו הצח כי הזמן חלק לו בבינה והחכמה כבוד והדר המליצה תעטרהו... סוף דבר לאו אסף חתים עלוי'”. וכן בהסכמת ספרו ”קונטרס מספר הזוהר חיבורא תניינא” הציג את ההבדל בינו לבין זייפנים רגילים בכך ש”כל מגנבי דברים גונבים משל אחרים ומיחסים לעצמן, וזה גונב משלו ומיחסם לאחרים”. גם דעותיו עמדו בתווך שבין שני המחנות: מצד אחד היה מסור להשכלה ולמדעי הטבע, ומצד שני שאב את הפילוסופיה שלו מחכמי ימי הביניים היהודים והמשיך לשמור מצוות, אף כי קרא להתאמות הלכתיות נרחבות. מבקריו בני זמנו כינו אותו ”חציו מין (=כופר) וחציו מאמין”, והמשכילים הקיצוניים לגלגו על צביעותו הדתית. לתדמיתו רבת-הפנים הוסיף גם סגנון לבושו: הוא לבש בגדים גרמניים מודרניים כמו המשכילים, ומעליהם מעיל פולני ארוך כמו שומרי המסורת. ברלין תקל”ב [1772] מ דף. מצב טוב מאוד. מספר דפים קטנים משאר הדפים. כריכה חדשה.  ספר נדיר של דמות מסקרנת ושנויה במחלוקת- לראשונה במכירה פומבית.