ספר המקח והממכר. ויניציאה, שס"ב [1602]. מהדורה ראשונה. ספר יסוד בדיני חושן משפט.

ספר המקח והממכר. ויניציאה, שס"ב [1602]. מהדורה ראשונה. ספר יסוד בדיני חושן משפט.

עותק שלם ונדיר מן המהדורה הראשונה של ספר היסוד בדיני חושן משפט לרבינו האי גאון.

ספר המקח והממכר, מאת רב האי גאון - דיני מקח וממכר, דיני ממונות משפטי התנאים, הלוואות ומשכונות. בספרו "המקח והממכר" רב האי מקיף את הנושא מכל צדדיו, מנתח את ההלכות ומסדר אותן בצורה מושלמת.

עיקר גדולתו של רב האי הייתה בהלכה. הוא לא חיבר ספר הלכות אחד לכל דיני התלמוד, אלא הקדיש לכל נושא חיבור מיוחד. ספריו מצטיינים בעומקם, בבהירותם ובסדרם.

בעותק שלפנינו ישנם 5 דפים נוספים שבהם הועתקו בכת"י השער, הקדמת המדפיס, המפתחות ושערים א' ו-ב' של הספר. בנוסף 2 עמודים מהמפתחות מופיעים פעמיים.

ובנוסף לכל אלו צורף לעותק שלפנינו שער נוסף עם ציור יפה במיוחד מודפס במרכזו עם השלמת הפרטים בכת"י [שם הספר, שם המחבר, מקום הדפוס, שנת הדפוס, פרטי המו"ל].

נראה שהדף הזה נלקח מספר אחר וצורף לספר זה ידנית כשער נוסף.

כך כותב על הספר הרב פרופ' שמחה אסף (תקופת הגאונים וספרותה: הרצאות ושיעורים, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ז [1976] – חלק שני: ספרות הגאונים, הרצאה עשירית: רב האיי גאון וספריו ההלכיים): “המקח והממכר” (רתאב אלשרא ואלבוע), החשוב שבספריי רב האיי, ויש בו ששים שערים. על שם כך הוא נקרא גם שערים דרב האיי (רש“י בבא מציעא לט, א, ד”ה מחמת מרדין). מן המקור הערבי נמצאו קטעים רבים בגניזה. לעברית תורגם ע“י ר' יצחק בן ראובן אלברצלוני בשנת ד”א תתל“ח ונדפס בויניציאה שס”ב; ווינה תק“ס (עם מראי מקומות והערות בשם “זר זהב” לר' אלעזר, בעל “שמן רוקח”). תרגום אחר, כנראה של חכם איטלקי שחי לא יאוחר מסוף המאה הי”ב, שמור בכת“י ברלין (מס' 685). לקוטים מתרגום זה, שבו השתמשו חכמי איטליה ואשכנז, נדפסו בסוף “משפטי שבועות” דפוס ויניציאה שס”ב. ספר “מקח וממכר”, נתפרסם במדה מרובה עוד בחיי הגאון וכמה מן החכמים דנו עמו עליו. פרוש ארוך לחלק ממנו, בשם “שערי חיים”, מאת ר' חנניה יצחק מיכאל אריה, נדפס בשאלוניקי תקע"ד. עכ"ל.

סיפור הדפסת המהדורה הראשונה: המהדורה הראשונה שלפנינו הובאה לדפוס ע"י הרב משה לוי מינץ, צאצאו של המהר"י מינץ, והוגהה ע"י רבי יהודה בן משה סאלטרו מפאנו [מהרריב"ם]. בהקדמת המדפיס (בעמוד בגב השער) הוא כותב שהספר נדפס על פי כתב יד של ספר זה שהיה מונח באוצר בית מדרשו של הגאון רבי אבטליון ממודנה (שהמגיה רבי יהודה מפאנו היה חתנו).

ובדף האחרון והנדיר של הספר ישנם דברים נוספים מהמדפיס ושם הוא מוסיף וכותב שפרשן התורה המפורסם רבי עובדיה ספורנו הגיה אף הוא את ההעתק כתב היד שממנו נדפס הספר והשלימו בכמה גופי הלכות שנסתרו מעיני הסופר הראשון בגלל קשיי העתקה מהעתקות קדומות שהן מטושטשות ובלות "והוא ביושר עיונו ורוב בקיאותו העמיד הספר הזה על מכונו תהלה לאל".

בעותק שלפנינו ליד דברי המדפיס נוספה הערה בכת"י: "כתוב בספר מקוה ישראל להרב הכולל מוהר"ר יהודה מפאנו המגיה הספר, ספר הזה דף ל“ו ע”ב וז"ל: “הרב הגדול כמוהר”ר אבטליון ממודונא נר“ו גדול הדור שהגאון כמהר”ר שמואל יהודה [קצנלנבוגן] ז”ל היה רגיל לומר שמכל חכמי ישראל לא היה מתירא חוץ מכמוהר“ר אבטליון ממודינה יצ”ו, שהיה גם הוא תלמיד אביו מהר“מ מפאדובה עמו ובישיבתו כשהיה מעיין בחכמת הרפואה שמה פאדווה [כנראה שבמקביל למד רפואה באוניברסיטה של פאדובה], לרוב בקיאתו בגמרא ובפוסקים ובכל חכמה רמה”.

לפי הנדפס לפני המפתחות של הספר שלפנינו הוא נדפס ע"פ תרגומו של רבי יצחק אלברצלוני ולא לפי כתב היד של תרגום החכם האיטלקי לספר (שנזכר לעיל בדברי הרב שמחה אסף).

רבי אַבְטַלְיוֹן מִמּוֹדֵנָה ( ;Ottavianoרפ"ט, 1529 - שע"א, 1611): היה ממנהיגי יהדות איטליה במאות ה-16 וה-17. תלמידו של המהר"ם מפאדובה. במשך שנים הנהיג את קהילת יהודי בולוניה ומאוחר יותר עקר לפרארה. בתו פילביה נישאה לרב יהודה סלטארו מפאנו [מגיה הספר שלפנינו], מחבר הספר "מקוה ישראל" (ויניציאה, שס"ז [1607]) בעניין פולמוס מקווה רוויגו, מצד האוסרים. אחיינו היה הרב יהודה אריה ממודנה. רבי עזריה מן האדומים למד אצלו בפרארה ומזכיר אותו רבות בספרו הגדול "מאור עיניים".

רב האי גאון (ד' אלפים תרצ"ט-ד' אלפים תשצ"ח): אחרון גאוני בבל, עמד בראשות הישיבה בפומבדיתא, בנו של רב שרירא גאון, חיבר פירושים על התלמוד, חיבורים יסודיים, והשיב תשובות לאלפים. עם פטירתו הסתיימה תקופת הגאונים.

ויניציאה, שס"ב [1602]. דפוס זואן דגארה. מהדורה ראשונה. ספר יסוד.

צז, [1] דף. 20 ס"מ. מצב טוב. מעט נקבי עש. השער ושני הדפים אחריו והדף האחרון תלושים. בדף סט קרע קל בצד בשולי הדף עם פגיעה קלה בטקסט. כריכה חדשה.

סטפנסקי, ספרי יסוד מס' 222.

עותק שלם ונדיר מן המהדורה הראשונה של ספר היסוד בדיני חושן משפט לרבינו האי גאון.