כתב יד קבלי בכתב יד קדשו של הרמ"ז, המקובל רבי משה זכות ועם הערותיו. מחצית המאה ה-17.

כתב יד קבלי בכתב יד קדשו של הרמ"ז, המקובל רבי משה זכות ועם הערותיו. מחצית המאה ה-17.

כרך נדיר ויקר ערך זה מכיל שלושה מן החיבורים היסודיים על סדר האצילות, שנכתבו בחוגו של רבי ישראל סרוק באיטליה, וכתובים כאן לפנינו בכתיבת קדשו של המקובל האלוקי רבי משה זכות וכוללים אף את הערותיו.

1. התחלות החכמה (א- כ ע"א)

2. עולם הבריאה (כ ע"א- כג ע"א)

3. סוד המרגלא ( כג ע"א- כד ע"ב)

חשיבות רבה נודעת לנוסח החיבורים שלפנינו, שנעתקו בעצם כתיבת רבי משה זכות ועוטרו בהערותיו. רבי משה העתיק את החיבורים בעצמו ולעצמו בצעירותו, בעודו מתהלך בדרך הלימוד בקבלת האר"י, שהייתה מקובלת עד לזמנו באיטליה, מיסודם של תלמידי רבי ישראל סרוק - רבי עזרא מפאנו ותלמידו רבי מנחם עזריה מפאנו.

אולם, לאחר שנתוודע אל רבו המובהק רבי בנימין הלוי, שהיה "כלי שני" בלימוד הקבלה של רבי חיים ויטאל- תלמידו המובהק של האר"י הקדוש, משך את ידו מן הלימוד בכתבי הקבלה מחוגו של רבי ישראל סרוק המיוסדים על 'מחשבות וסברות', והשקיע את כל מרצו וכוחו בהוראת ועריכת כתבי הרח"ו ה"מקובלים מפי עליונים", והנחשבים כ"סולת נקיה" (ראה אגרות הרמ"ז, ליוורנו תק"מ, סימן ח').

הקובץ כולו, מתחילתו ועד סופו, כתוב בעצם כתיבת ידו התמה של רבי משה זכות. במהלך ההעתקה הוסיף הרמ"ז את הערותיו הקצרות בגוף הטקסט, וכן שתי הערות ארוכות בגיליון.

רבי משה זכות (הרמ"ז):

גאון, מקובל, ומשורר יהודי. איש אלוקים. ממוסרי חכמת הקבלה באיטליה ובארצות אירופה. נצר למשפחת זכות שהגיעה מפורטוגל להולנד אחר הגירוש.

הרמ"ז כיהן כרב קהילת יהדות מנטובה וכראש ישיבה בה ובקהילת הספרדים בוונציה, והוא נחשב לאחד מגדולי המקובלים ביהדות איטליה במאה ה-17. דרך בית מדרשו נפוצו כתביו של ר' חיים ויטל העוסקים בקבלת האר"י וכן מנהגי התפילה המבוססים עליהם. חכם משה זַכּוּת נולד לאמו ולאביו חכם מרדכי זכות בשנת שפ"ה (1625) בעיר אמשטרדם שבהולנד.

ראשית תורתו בבית המדרש 'עץ החיים' מפי רבו חכם שאול מורטירה. למד חכמות הכלליות, ולטינית. כבר בצעירותו, נפשו נשאתו להתעמק בחכמת הקבלה, והוא נסע לעיר פוזנן בפולין ללמוד מפי רבי יצחק מפוזנא.

בשנת ת"ה (1645) עבר לוונציה, שם שימש בקודש כאחד מחכמי העיר, והקים בה ישיבה גדולה לחכמת הנגלה והנסתר. בשנת תט"ז (1656) הגיע בשליחות מצווה לעיר וורונה באיטליה חכם בנימין הלוי, מחכמי צפת, ותלמיד תלמידו של חכם חיים ויטאל.

חכם משה זכות הלך להעמיק אצלו בלימודי קבלת האר"י, והוסיף חכמה על חכמתו. בשנת תל"ג (1673), עבר לעיר מנטובה בכדי לשמש רב העיר, ובה ייסד שוב ישיבה גדולה ללימוד תורה ולחכמת הקבלה. בישיבה זו, עסקו בין היתר בהעתקת כתבי האר"י והפצתם ברחבי אירופה.

חכם משה זכות שהיה מגדולי התורה והקבלה באיטליה, עסק בשירה. נהג לחבר שירים ופיוטים למטרות שונות, חלקם נכנסו לסידורי התפילה הספרדיים. בין תלמידיו נמנו גדולי התורה והקבלה באיטליה בדור שלאחריו, ובמיוחד שני תלמידיו הקרובים ביותר: חכם בנימין הכהן ויטאלי, שהמשיך בראשות בית המדרש שלו לאחר פטירתו, וחכם אברהם רוויגו. בתו יהודית, נישאה לחכם אברהם דוד פאפו, אב בית-הדין של אנקונה.

חכם משה זכות נפטר ביום ט"ז בתשרי תנ"ח (1697), ביום-טוב שני של חג הסוכות.

66 עמודים. 30-35 שורות בכל עמוד. כתיבה מזרחית. ראשית שנות הת'.

החיד"א בשם הגדולים מביא שהיה לו מגיד מן השמים.

כרך נדיר ויקר ערך בכתיבת ידו של גדול מקובלי איטליה, איש אלוקים, רבי משה זכות זצוק"ל.