מסמך היסטורי ייחודי ונדיר: כתב המינוי לרבנות ירושלים של מרא דארעא ישראל הרב יוסף חיים זוננפלד.

מסמך היסטורי ייחודי ונדיר: כתב המינוי לרבנות ירושלים של מרא דארעא ישראל הרב יוסף חיים זוננפלד.

כתב המינוי של ראשי קהילת "ועד העיר האשכנזי" הממנים את הגרי"ח זוננפלד להיות רבה של ירושלים מטעמם. עם חתימות רבות של גדולי רבני ירושלים, צדיקים, מקובלים ועסקנים, ראשי "ועד העיר האשכנזי".

"כאשר נחוץ לנו מאד מאד איש אשר רוח בו לעמוד בפרץ במילי דשמיא בכלל ובפרט ולדאוג לאגד ולאחד את לב בני ישראל לאבינו שבשמים מצאנו חובה למנות עלינו רב ופרנס שיקבל עליו לישא בעול הצבור ומצאנו ראינו את הרב הגאון מו"ה יוסף חיים זאנענפעלד שליט"א להטיל עליו את המשא הזה...".

על כתב המינוי חתומים בין השאר:

1. המקובל ובעל המופת רבי ישראל משה רוזנטל [תרכ"ז – ת"ש]: למד אצל המהרי"ל דיסקין ועוד. התפרסם כמקובל ובעל מופת. אביו, רבי צבי דב, עלה מוורשא לארץ ישראל בעצת רבו חידושי הרי"ם.

2. רבי יהושע אלעזר גוטרמן [תרי"ג-תש"ד]: עלה לארץ ישראל בבחרותו. חתנו של רבי אברהם אליעזר מינצברג אב"ד יוזעפאף (חתנו של הרה"ק רבי יצחק דוד מלעלוב בנו של הרה"ק רבי משה מלעלוב נכדו של היהודי הקדוש). נודע כתלמיד חכם ומתמיד מופלג. גיסו רבי רבי עזריאל זעליג לידר אף הוא בין החותמים. אביו היה רבי ישראל דוד גוטרמן, מחשובי חסידי פולין ומגדולי מקורבי האדמו"ר הקדוש רבי יהושע אשר רבינוביץ מפוריסוב.

3. רבי זליג עזריאל לידר [טבריה, בסביבות 1872 – תרצ"ח, 1938]: התגורר בשכונת בית ישראל בירושלים, היה פעיל בעזרה לפליטי הפרעות בקישינב (1903), להגנת יהודי חברון (1911), היה מפטרוני בית היתומים דיסקין ופעל לשחרורם של תלמידי ישיבות שגויסו על ידי העות’מאנים בכפייה (1913). בשנת 1914 היה שותף לניסוח אמנה משותפת בוועד “להתקרבות הלבבות בין מושלימים ויהודים”. נפטר בנסיבות מסתוריות, נמצא בתוך מימי הירקון במצב קשה, וכעבור זמן קצר נפטר בבית החולים, נסיבות מותו הן תעלומה עד עצם היום הזה.

יגאל ארנון, מן הפרקליטים הבכירים בישראל, היה נכדו (נפטר ב-2014). וכך סיפר: “אחת החוויות הגדולות הזכורות לי מימי ילדותי המוקדמים היא הביקורים אצל סבא זליג לידר וסבתא יוכבד בביתם בירושלים. היינו באים למשפחה בחגים, משחקים ב”פיניונס”, בקוביות, ב”דודס” – כל מה שמשחקים ילדים בחצר ירושלמית. בסוכות היו כל ילדי המשפחה מתאספים ומכינים קישוטים לסוכה. באחד מימי סוכות ישנתי עם סבי בסוכה. פתאום ירד גשם זלעפות, וסבי ואני התעוררנו ורצנו אל הבית. אני זוכר זאת כמו היום. סבא שלי היה איש מדהים, איש עסקים, איש ציבור ותלמיד חכם, שהיה לבוש תמיד בהידור יוצא דופן. הייתה לו חיבה גדולה מאוד לדת. חונכתי על ידו לראות את הדת כדבר אצילי” (ר’ נצר, “נכדים זה שמחה”, גלובס, 6.6.2007).

4. רבי עמרם בלוי (בלויא; בערך 1900 - תשל"ד, 1974): היה מנהיג ומייסד נטורי קרתא. נודע בגישתו הבדלנית ובהתנגדותו חסרת הפשרות לציונות ולמדינת ישראל.

5. הרב דוד הלוי יונגרייז (תרנ"ח, 1898 - תשל"ב, 1971): היה ראב"ד העדה החרדית בין השנים תשכ"ח - תשל"ב (1968–1971).

6. הצדיק המקובל רבי מנחם מאניש שינברגר (תר"ג-תרנ"ט): בעל מחבר "תקון שבת". תלמיד המהר"ם שיק, ה"כתב סופר" ורבי הלל מקולומייא. עלה מהונגריה לירושלים בתרכ"ז. רבו ה"כתב סופר" כתב עליו במכתב להנהלת כולל אונגרן, כי "הוא ירא שמים גדול". מהמתיישבים הראשונים בפתח תקוה, בה גר כשנה ומחצה. היה מראשי חוגי ה"קנאים" בירושלים וממקורבי המהרי"ל דיסקין.

פרשת המחלוקת על רבנות ירושלים ומינוי הרב קוק:

לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים בחרו בשנת תרע"ט (1919) ברב קוק להיות רבה של ירושלים, לא קיבלו הרב זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין את הבחירה. הרב זוננפלד המשיך לקרוא לרב קוק "הרב של יפו". באותה השנה עמד בראש מייסדי "ועד העיר האשכנזי", שנפרד מרבנות ירושלים, ונבחר להיות רבו הראשון. הוא נאבק בסמכויותיה של הרבנות הראשית, בראשות הרב קוק, ופעל לשם כך בקרב שלטונות המנדט.

לפנינו פריט היסטורי יחיד במינו וראשון במעלה לקורות הקהילה היהודית בירושלים ופולמוס הרבנות בה!