בידספיריט | כתב יד ליכטנשטיין: 'מורה נבוכים'

כתב יד ליכטנשטיין: 'מורה נבוכים' להרמב”ם. יצחק בר' יוסף. פרובנס ה'צ”ו [1335-6]. מכת”י 'מורה נבוכים' המתוארכים הקדומים בעולם. - כתב יד קדום ונדיר זה של 'מורה הנבוכים', כתוב בכתיבת סופר הדורה ומעוטר על גבי קלף, ומחזיק בקולופון מלא משנת ה'צ”ו [1335-6], מהווה אחד משני כתבי יד יחידאיים מאזור פרובנס , וכן אחד מעשרת כתבי היד 'מורה נבוכים' המתוארכים הקדומים בעולם כולו. זוהי עדות ישירה להמשך חוג תלמידיו של רבי שמואל אבן-תיבון, בן דורו של הרמב”ם, מתרגמו הראשון של כתבי הרמב”ם מערבית לעברית, שהתגורר בעצמו בפרובנס. 90 עמודים מלאים (45 דפי קלף), של חלק ג' (מפרק כד ועד סוף הספר), כתובים בכתיבה ספרדית בינונית פרובנסלית מקצועית ויפה ביותר. בשולי שטח כתיבת הטסקט המרכזי, מופיעים הערות ותיקונים (37 במספר), המסומנות ב'סגולתא' ולעתים בתוספת עיטור האופייני לתקופה, והן ברובן הגהות המשתייכות לסדרת התיקונים של רשב”ת, וכן הגהות המושפעות מרבי שם טוב אבן פלקירא. כתב היד מעוטר ומקושט בדיו אדומה וסגולה, סביב ראשי הפרקים הכתובים בכתב ספרדי מרובע, וכן במסגרות דפי הקולופון בסוף כתב היד- כ- 36 לוחיות צבע ב עשרים וחמשה עמודים שונים על גבי כתב היד. כתבי יד קדומים של 'מורה הנבוכים' שהועתקו בעשורים הראשונים אחרי שהתרגום הושלם, מעוטרים רובם בעיטורים שונים, אך עם התרחקות השנים, העיסוק וההשקעה בעיטור הספר הלך ופחת, ולמעשה סביב שנת העתקת כתב יד זה שלפנינו, נדירים כתבי היד המעוטרים בתשומת לב כזו. הקולופון בדף 44א, בתוך מסגרת מקושטת ומעוטרת, ולוחיות צבע, נכתב הקולופון: אני יצחק בר' יוסף זלה”ה כתבתי הספר מורה הנבוכים וכתבתיו לעצמי וסיימתיו שנת תשעים וששה לפרט היצירה המקום ב”ה [יזכני] להגות בו [ויעמידנו על צפון חבו ככתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם] ולילה למען תשכיל את כל אשר תעשה. שמו של מעתיק כתב היד הוא יצחק ב”ר יוסף. שמו לא מוכר ממקומות אחרים. ידוע לנו מעתיק של 'מורה הנבוכים' שקדם לו בכחצי מאה ששמו יצחק בן ר' יוסף בן ר' יוסף, ויתכן שמדובר בנכדו. תולדות תרגומו של רבי שמואל אבן תיבון וחשיבותו: רבי משה בן מיימון (הרמב”ם 1138-1204), השלים את כתיבת 'מורה הנבוכים' בשפה הערבית לכל המאוחר בשנת 1190. מספר שנים לאחר מכן, קיבל הרמב”ם פניית בקשה מחכמי פרובנס לתרגם את 'מורה הנבוכים', ואכן לפי עדותו ומכתבו של הר”י מלוניל הרמב”ם החל לשלוח את כתביו, ור”ש אבן תיבון החל בתרגומם לעברית. ידועה גם התכתבות בין רשב”ת לרמב”ם והתייעצות רצופה לגבי אופן התרגום. רשב”ת נולד כ- 12 שנים לאחר לידתו של הרמב”ם. אביו- רבי יהודה אבן תיבון, שהיגר לצרפת מספרד, היה 'אבי המתרגמים', וייסד את שיטת התרגום לחיבורים שנכתבו בערבית, והנחיל את אומנות התרגום לבנו שמואל. רשב”ת למד את 'מורה הנבוכים' יחד עם חוג תלמידים, כתב את הערותיו על גליונות החיבור ותרגם אותו, וחזר והגיה את תרגומו בחייו מספר פעמים. כתב יד זה שייך למהדורה האחרונה והמדויקת יותר. לאחר מותו המשיכו תלמידיו בעבודת ההעתקה והתיקון, ובעקבות הגירה, השתנתה מגמת המשך מלאכת ההעתקה לאיטליה, ספרד וביזנטיון. עותק זה שלפנינו מהווה עדות מרגשת להמשך לימוד 'מורה הנבוכים' בפרובנס, בחוג תלמידי אבן תיבון, מאה וארבע שנים לאחר פטירתו. (ראה הרחבה בעניין במאמרו המצורף של ר' יהודה זייבלד- חוקר הגניזה ומהדיר כתבי יד) מאפייני כתב היד, מקורו, חשיבותו וייחודיותו: כתב היד שלפנינו הינו בעל חשיבות רבה. ראשית, הוא מחזיק את 'מורה הנבוכים' להרמב”ם ובתוכו קולופון מלא משנת 1335. בסך הכל 8 כתבי יד 'מורה נבוכים' מתוארכים קדומים לכתב יד זה קיימים בעולם, ורק אחד מהם מפרובנס. למעשה, מתוך 54 כתבי יד מתוארכים ששרדו מפרובנס ממאה ה-14, נותר כת”י אחד בלבד לחיבור זה, ועותק זה שלפנינו מצטרף כעותק נוסף. בנוסף, כתב יד זה מחזיק בתכונות סותרות של מעתיק מהגר ממוצא ספרדי פרובנציאלי, לצד תכונות אשכנזיות מובהקות כגון: הפקת כתב היד והכנת הדפים, עיבוד הקלף ושיטת ניקוב השוליים. מתוך כ-120 כת”י ששרדו מפרובנס בימי הביניים, נמצא אחד בלבד שיש בו תכונות סותרות (ראה במאמרה המצורף של הד”ר עדנה אנגל על כתב יד זה). עותק זה מייצג כמעט בבלעדיות נוסח פרובנציאלי של תרגום אבן תיבון ל'מורה הנבוכים' במהדורתו האחרונה, ואת המסירה הפרובנציאלית של הגהות רשב”ת. כתב היד הדור ונאה, ונכתב על ידי יצחק בן יוסף המעיד ש”כתבתיו לעצמי”, ומחזיק קישוטים ועיטורים מקוריים ונדירים. בתקופת כת”י זה נדירים כתבי היד המעוטרים בתשומת לב כזו. דוגמא לכתב יד פרובנסלי בעל כתב, מתווה ועיטורים דומים לכת”י זה שלפנינו, הוא כת”י פריז הספרייה הלאומית 251. Heb, שהועתק בשנת 1395 על ידי אשטרוג שמייל כנסי. *מקור כתב היד כפי הנראה ולמיטב בדיקתנו בגניזה הקהירית. והגיע מידיו של הרב שלמה אהרון ורטהיימר- ראשון מפרסמי הגניזה הקהירית (הקדים את פרופ' שכטר במספר שנים). סיכום: שילוב תכונות הכתיבה, מתווה הדף, סגנון עיטורי ראשי הפרקים ונוסח הקולופון תואם את מאפייניהם של כתבי היד מפרובנס במחצית הראשונה של המאה ה-14. כתב יד זה הינו נוסח המהדורה האחרונה של רבי שמואל אבן תיבון שישב בפרובנס והיה ראשון מתרגמי 'מורה הנבוכים', כשעליו שכבה נוספת של תיקונים מהשגותיו של בן ספרד הסמוכה- רבי שם טוב אבן פלקירא. חשיבותו של כתב היד הן לעיון הפילוסופי ב'מורה הנבוכים' וחקר התפתחות נוסחאות התרגום, הן בייחודיותו ביחס להיבט ההיסטורי בקיומה של תופעה המשלבת תרבויות וארצות מוצא שונות בממדי וסגנון הכתב, בעיבוד הקלף ובקישוטו של כתב היד, והן בתיארוכו המוקדם לשנת 1335, אלה גם אלה מעלים את ייחודו ותרומתו למחקר הספר העברי בימי הביניים בכלל, ולמורשת התרבותית של חיבורי הרמב”ם בפרט. *לכתב היד מצורפים שתי חוות דעת ומאמרים, מאת הגברת הד”ר עדנה אנגל- מנהלת המכון הפליאוגרפי של הספריה הלאומית בירושלים,